פרופ` נדב דוידוביץ, ראש ביה"ס לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון ויועץ רפואי של תוכנית המתאר, פותח את המפגש. משתתפים מטעם החברה המתכננת: אורית נבו, יועצת שיתוף הציבור של התוכנית – מצפה לקבל תשומות מהמשתתפים במפגש זה. חן הררי, חבר בצוות התכנון. נדב דוידוביץ מתייחס למהותה של תוכנית מתאר ארצית, בהובלת משרד הפנים וביוזמת משרד הבריאות. משרד לרמן אדריכלים, קבוצת גיאוקרטוגרפיה וקבוצת משתפי הציבור עובדים יחד. צוות מומחים רחב מלווה את התהליך, מתחומי אסטרטגיה, סביבה, בריאות, רפואה. השלב הראשון היה שלב של לימוד, לאחר מכן כתבו על פיתוח מערכות בריאות ועכשיו נמצאים בשלב השלישי שבו דנים בחלופות. המסמך יגיע בסופו של דבר למנהל התכנון ולאישור הממשלה. התוכנית עוסקת בתכנון מוסדות בריאות – בתי חולים, מוסדות בריאות בקהילה והקשרים ביניהם. טווח התכנון – 2048. מצגת מצ"ב. השינוי בהרכב האוכלוסייה והפיזור נלקח בחשבון. תוכנית המתאר עוסקת ברצוי ולא רק במצוי. מטרות העל – זכות לבריאות וזכות לשירותי בריאות (מעוגן בחוק ביטוח בריאות ממלכתי). מתבססים על עקרונות משרד הבריאות – חיזוק הרפואה הציבורית, קידום אורח חיים בריא בסביבה בריאה, התייחסות לגידול האוכלוסייה, עליה בתוחלת חיים, עליה בשיעורי מחלות כרוניות, המטופל במרכז, שקיפות. בתחילת הדרך ביצעו מיפוי. הרבה מוסדות בריאות קמו עוד לפני קום המדינה, מוסדות שלא בבעלות ממשלתית חלק מהם קמו לפני קום המדינה. מאז חוק ביטוח בריאות ממלכתי יש ירידה במספר מיטות ל- 1,000 נפש. בי"ח אסותא באשדוד נפתח לאחר 40 שנה שלא קם בית חולים חדש. האם מיטות לנפש הוא המדד הנכון? למיטה מתלווה גם כוח אדם. זה עדיין מדד בשימוש. יש סוגים שונים של מיטות – מיטות כלליות (ירידה מתמשכת), אשפוז פסיכיאטרי, גריאטרי, שיקומי. היום מדברים על מוסדות כוללניים. מנועי השינוי המובילים – תחזיות גידול, הזדקנות, פריסה מחוזית, מגמות של שינוי תחלואה וצריכת שירותי בריאות ושינויים טכנולוגיים. דנים ברצף השירותים – בית חולים, קהילה, בית. הכוונה להעביר את מרכז הכובד לקהילה. בלי חיזוק המערכת הציבורית – לא יצאו הדברים לפועל. התפיסה החברתית מובילה בתהליך – צמצום פערים, פיזור מרכז – פריפריה, נגישות. דנים בבניית בתי חולים חדשים, הרחבת הקיימים (עד כמה יכול לגדול?), בתי חולים קהילתיים ושותפות עם בתי חולים יותר גדולים. התייחסו למספר תרחישים – גידול האוכלוסייה, פריסת האוכלוסייה, תחלואה, התייחסות לטכנולוגיות – טלא-רפואה, פרמצבטיקה וכו`. לוקחים את תחזית הגידול הבינונית של הלמ"ס, פיזור אוכלוסיה לפי המצב הקיים, עליה בתחלואה ב 5% ו 15%. מדובר על מעבר מדורג של מיטות אשפוז לקהילה ותפוסת מיטות של 80% (ב-OECD – 75%). אם מתייחסים למצב היום ולוקחים בחשבון רק את גידול האוכלוסייה, על פי תקנון לגיל – דרוש גידול מיטות של 170%. אם מוסיפים את הגידול בתחלואה של 5% - דרוש גידול מיטות של 205% ואם לוקחים בחשבון גידול תחלואה של 15% - דרוש גידול של 222%. עקרונות התכנון – מגוון שירותים, רצף טיפולי, ניצול עתודות הקרקע, גודל רצוי של בית חולים, תפיסה של קריות בריאות (כולל הוראה ומחקר והיבטים נוספים), בניה ירוקה, מענה לצוות (מגורים), מענה לחירום. עדי יגודה – אנחנו צריכים לשקף את הצרכים. נדב – מציע לקיים דיונים ברמה מחוזית. מילכה – מבקשת לראות התייחסות למוסדות הקהילתיים, זה יותר רלבנטי לרשויות. נדב מציע לקיים דיון נפרד בנושא. בדיון: שרון ג`ורג`י – מעלה את הסוגייה שאין למתאמים קשר לתכנון פיזי. הקשר עם בית החולים – בתחום ההסברה, חינוך. אילנה שמלה ללום, בתקופת היותה מנהלת מחלקת בריאות באשדוד, היתה שותפה בתהליך תכנון בית החולים ועסקו לא מעט בטיפות חלב. לרשות לא היתה השפעה על תכנון מספר המיטות אבל כן עסקו ברצף הטיפולי. בנו תוכנית שלמה, השתתפו גם קופות החולים, בעיקר מכבי. לדעתה רצוי ללמוד מהמודל של אשדוד. סמדר – בנושא השירותים בקהילה צריכה לשתף את הקופות והרשויות. רונה – הנושא של בתי חולים – לא חייב להיות מזוהה עיר. יכול להיות ממוקם גם במועצה אזורית. יש פערים עצומים בשירותי הבריאות, גם התיק הרפואי של הגרים בכפר שונה מזה שבעיר. מציעה לחשוב על מרכזים שנותנים שירותי בריאות שונים באזור הכפרי. שירלי מהאגף לתזונה – התחילו להקים גינות קהילתיות בבתי חולים פסיכיאטריים. מציעה שיקצו שטחים כאלה בכל בתי החולים. דרורה – מבינה שהמגמה העתידית להעביר שירותים בקהילה. לדעתה צריך להגדיר מה צפוי לצאת לקהילה ואיך הקהילה יכולה לתת את המענה להם. מה יחסי הגומלין בין שתי המערכות. בשלב הבא צריך לגעת בנושאים הטכניים. מירי רייס – בירושלים יש פערים במענים של טיפות חלב. התוכנית נוגעת להיבטים תכנוניים, יש מקום לקיום דיונים אזוריים לנוכח ההבדלים הקיימים ביניהם. לגבי גודל בית חולים – בית חולים הוא "מפעל" שצריך להרחיק מבתי מגורים בשל מפגעים סביבתיים (פליטות). יש כאן קונפליקט בין זה לבין הנגישות. שואלים את עצמנו, כמו שאנחנו שואלים לגבי מוסדות חינוך ותרבות – איך בתי החולים משתלבים במרחב לנוכח העובדה שתופס שטח גדול – איך מספק אפשרות לאורח חיים בריא. שוש גן נוי – מתייחסת לאנרגיה ירוקה. חשוב להתייחס לפינוי האשפה הרעילה של בתי החולים. מילכה – מציעה שכל בתי החולים יהיו מקדמי בריאות וקיימות. מיכל נאור – במועצה אזורית גולן רחוקים משירותי מומחים. יש מבוטחים מפוזרים בארבע קופות, חשוב להביא את מרפאות המומחים לשטח. כעת יש להם רק שירותי רפואה ראשוניים. יש שיתוף פעולה טוב עם פוריה – בתחום החינוך וההסברה. נדב – עלו תובנות חשובות. חשוב לקדם דיונים אזוריים, מועצות אזוריות בנפרד. איב – רוצה לשאול אם יש התייחסות נפרדת לבתי חולים ממשלתיים ולא ממשלתיים. נדב משיב – יש דיון על זה (פוליטי). מדברים רק על בתי חולים ציבוריים. מילכה – מציעה להתייחס גם למוסדות הפרטיים. אחלאם – מקדמת בריאות בלשכת בריאות חיפה – שואלת אם מתייעצים עם הועדה הזו גם בימים אלה או שזו תוכנית לטווח ארוך בלבד. נדב – המטרה היא לחבר את הדברים. נשאלה שאלה לגבי תיירות מרפא – נדב משיב שלא עוסקים בזה. שולי ברס – יש בתי חולים שעוסקים בקידום בריאות ועדיין לא עונים להגדרה של בתי חולים מקדמי בריאות. יש מקום לשיתוף פעולה בין מקדמי בריאות אזוריים ואלה של בתי החולים. רגדה – רוצה להביא היבט שונה, מהאוכלוסייה הערבית. צריך לקחת בחשבון שלאוכלוסייה הערבית יש חסמי נגישות – ניירת רק בעברית. צריך לתגבר את השירות לתוך הקהילה – יכול להיות חלק מהפתרון. לסיכום – עלו רעיונות רבים – יחזרו אלינו לחשיבה נוספת.