סיכום יום למידה בנושא "הוגנות ובריאות הילד" – 17.1.22 השתתפו: 93 – מרשויות שברשת, אפשריבריא, משרד הבריאות, בטרם, קופות חולים ועוד
דר` אפרת אפללו פתחה את המפגש והציגה את ה"למה" בחרנו בנושא זה. במסגרת תוכנית ענבר, מר אמג`ד זבארגה, מנהל המתנ"ס בשכונת הרכבת, לקח אותם לסיור בשכונת הרכבת בלוד. בתמונה – 8 מסילות רכבת חוצות את השכונה. ילדים ומבוגרים חוצים את המסילות, יש מחסום קטנטן שמפריד כשעוברת הרכבת. 200 מ` מימין יש שכונה מפוארת. הבינה ש"חיה בבועה". בעקבות הסיור הבינה שחייבים ליצר הוגנות, לפחות עבור הילדים. צריך לתת לכל ילד את האפשרות להתפתח בצורה הוגנת. דוגמא לחוסר הוגנות – הסיגריות האלקטרוניות – כבר מגיל 12 מתנסים בהם. משווקים אותו בצורה שמדברת לילדים. הרבה ילדים נחשפים לשיווק האגרסיבי ומתחילים לעשן. לא לכולם יש נגישות שווה לשירותי בריאות (דוגמא של בריאות השן). תפקידנו ליצור סביבה הוגנת, באמצעות מדיניות, רגולציה, הנגשת שירותי בריאות, תוכניות התערבות. יעל ניסימיאן פאי, דיווחה שעד לפני 3 שנים פעלה תוכנית של אשלים "חיוכים" – העבירו תוכנית לצחצוח שיניים בגני ילדים. התוכנית הוכיחה את עצמה. היום משרד הבריאות מספק את התוכנית. התברר שיש ילדים שאין להם מברשת שיניים בבית. מברכת על התוכנית. דר` אפרת אפללו מדווחת שהיום יש פעילות של בריאות השן כבר בטיפות חלב. מר אמג`ד, מנהל המתנ"ס ותושב שכונת הרכבת, חווים הרבה דברים קשים – תשתיות, קהילה. חשוב לא להתייאש. מאמין שאפשר לשנות. מזמין את כולנו למתנ"ס ולשכונה כדי לבחון מה אפשר לתת לילדים האלה. גב` חנה סגל, מרכזת קורס קהילתי בביה"ס לסיעוד בשמיר (אסף הרופא) – מציעה לבצע פרויקט קהילתי עם סטודנטים במתנ"ס. דר` חוה גדסי, מנהלת רפואית של עמותת גושן – על הוגנות בריאות והתפתחות הילד – מצגת מצ"ב. חידדה את ההבדל ביו הוגנות ושוויון. שוויון - חלוקה שווה של משאבים. הוגנות – שכל אחד יקבל הזדמנות שווה למיצוי הפוטנציאל שלו, יש מי שצריך לקבל יותר. לצערנו יש חוסר הוגנות במערכת, על כן מקבלים הבדלים במדדי בריאות. חלק מחוסר ההוגנות נובע מתנאי מחיה, צפיפות, זיהום אוויר – שני האחרונים גורמים למחלות כמו אסטמה, קושי בהחלמה. תזונה מספקת, נגישות וזמינות לא שווה לשירותי בריאות בין מרכז לפריפריה. ילדים שגרים רחוק לא יוכלו להגיע לשירותים להתפתחות הילד. ילדים הם האוכלוסייה הרגישה ביותר לחוסר הוגנות. זה מתחיל עוד לפני הלידה. לכל מעגלי ההשפעה (במודל האקולוגי) יש השפעה על התפתחות הילד. יש גורמים שקשורים לילד עצמו – תזונה, הנקה, גנטיקה, מצבים בריאותיים, גורמים של סביבה משפחתית – מציאות של לחץ, עוני, מחלה, השכלה – עד כמה הם מודעים, אופי הקשר בתוך המשפחה – כל אלה משפיעים על ההתפתחות הפיזית והנפשית. הסביבה משפיעה – יציאה לגן שעשועים, מערכות תמיכה קהילתיות. משווה את התפתחות הילד לטיפוח שתילים. בשנות החיים הראשונות המוח מתפתח מהר, מאד רגיש לשינויים, גם הפגיעות הכי גדולה. יש הזדמנות גדולה להשקיע – אם יהיה גירוי מתאים ההתפתחות תהיה טובה. יש חלון הזדמנויות. בודקים ראיה, שמיעה כדי לאבחן ליקויים ולטפל מוקדם כדי למנוע פגיעות. ההורים צריכים לחשוף את הילדים לכל סוגי הגירויים, כולל ויסות רגשי, חושי, קוגניטיבי, בסביבה מכילה ואוהבת. כדי שיתפתח דיבור תקין – צריך לדבר עם הילדים, להקריא, לשחק. הפערים מתחילים בשלשת השנים הראשונות. רואים את הפערים כבר בגיל הגן בהתפתחות השפה. השפה מפותחת יותר בילדים שבאים ממשפחות במעמד סוציו-אקונומי גבוה. ללחץ יש השפעה. יש לחצים חיוביים – תסכול קטן שהילד לא משיג משחק – זה לחץ טוב. יש לחץ נסבל – למשל, ילד שנפל ונחבל. אם זה קורה בסביבה תומכת, זה לחץ נסבל. לחץ רעיל מפעיל מערכות לחץ ודחק. אם אין סביבה ביתית תומכת זה עלול לגרום נזק לילד. לחת רעיל יכול להיות במצבים של עוני, הזנחה, התעללות. זה מפעיל קורטיזול וקטכולאמינים – משפיע על מערכות רבות בגוף כולל מערכות קוגניטיביות ובריאותיות. גם במצב של לחץ בגלל מצב ביטחוני ההגנה והתמיכה של ההורים תיצור הגנה. צריכים לתת תמיכה להורים כדי שידעו להתמודד עם לחצים למשך זמן. מחקרים בארה"ב הראו שככל שילד רכש יותר אירועי חיים שליליים, הסיכוי שלו להיות עבריין, בעל השכלה נמוכה, יותר גבוהה. יש התבטאות שונה של גנים בהתאם ללחצים סביבתיים (אפיגנטיקה). לחצים שונים מביאים להפעלה שונה של גנים ואלה מורשים מדור לדור. יש על כן חשיבות בהוגנות לא רק לדור הזה אלא גם לדורות הבאים. מה אפשר לעשות כדי לשפר הוגנות בריאותית? זו משימה של הרבה מערכות – ברמת הפרט – קידום הנקה, מתן חומצה פולית, תמיכה באימהות, תוכניות תמיכה בקהילה, קריאה לילדים, הגדלת נגישות לשירותים ותוכניות. לדוגמא, עריית ירושלים בנתה תוכנית להתפתחות הילד במזרח ירושלים, אחת התובנות היתה שההורים לא ידעו מה הזכויות שלהם – הכניסו יועצת זכויות של הביטוח הלאומי לטיפות חלב, עזרה להורים למלא טפסים. צריך להתייחס להורים לפני הולדת הילד – תכנון משפחה, חיזוק יכולות הוריות. צריך לפעול ברמת מדיניות – להשקיע יותר באוכלוסיות מוחלשות, זה נכון יותר הן בריאותית והן כלכלית (בטווח ארוך), לפעול להסרת חסמים. השירותים צריכים להיות רגישים תרבותית. צריך ללמד את המטפלים להיות רגישים ולא שיפוטיים. לכל אחד מאתנו יש אחריות, חובה וזכות לצמצום הפערים בבריאות. יעל ניסימיאן פאי – מציינת את הפיילוט שנעשה ברמלה ולוד לצמצום פערים שהיו בה שותפויות רחבות, כולל עמותת גושן. דר` יעל יפה צימרמן, רופאה אחראית אם וילד בלשכת הבריאות ירושלים – עבדה בביתר עילית כרופאה בטיפת חלב. עיר חרדית, קצב גידול גבוה, אשכול חברתי-כלכלי 1. 64% מהתושבים מתחת לגיל 18. רבע מהתושבים ילדים. בטיפת החלב הבינו שצריך להשקיע בגרייה מעבר לשירות השגרתי. עסקו בהנחיית הורים בקבוצות, עסקו במוגנות, מבצעי עידוד חיסונים בשעות מתאימות להורים, קורס החייאה להורים, "צעדים בריאים" במסגרת תוכנית 360. משחק ככלי התפתחותי ובניית קשר. קיימו גם ביקורי בית. תוכנית הנחיית הורים החלה ב 2016 עם קבוצה של 10 אימהות, 10 מפגשים שבועיים, בני שעה בבוקר, בטיפת החלב. בהכשרה עסקו בעיקר בהריון ולידה, תקשורת טובה ומקרבת, גבולות וסמכת הורית, בטיחות ומוגנות. מאז היו 8 קבוצות. עכשיו מעוניינת ליצור שיתופי פעולה עם מתנ"סים כדי לקדם את תוכניות הנחיית הורים. בקבוצות בביתר עילית היו רק אימהות. בהנחייה פרטנית היו גם אבות. גב` גליה שפריר ציונוב, מנהלת מרחב צפון בארגון בטרם לבטיחות ילדים – הארגון פעיל כבר 25 שנה, מוביל בתחום של בטיחות ילדים. המטרה לאפשר לכל ילד לממש את הפוטנציאל שלו. ההוגנות נמצאת בבסיס. מפתחים תוכניות התערבות רגישות תרבותית, הכשרה והדרכת אנשי מקצוע, מחקרים, קידום מדיניות ציבורית. בעזרת כל השותפים, הצליחו להוריד את תאונות הילדים בישראל ב 53%. בכל 3 דקות מגיעים ילדים לחדר מיון בגלל תאונות שניתן היה למנוע. התאונות קורות בבית, בבתי הספר, בסביבה, בדרכים. אין הוגנות ביחס להיפגעות ילדים. יש אוכלוסיות שנפגעות יותר – בחברה הערבית נפגעים פי 3, באוכלוסייה הבדואית פי 7 מאוכלוסיית הדרום ובאוכלוסייה החרדית פי 2. למה זה קורה? בעיית תשתיות, נגישות מוגבלת לידע, משפחות גדולות, מצבי דחק/לחץ של ההורים. ב 2013 יצאו למחקר כדי לבחון היכן יכולים להשקיע מתוך השפעה הגדולה ביותר. פילחו 28 קבוצות אוכלוסייה וערכו על פי עדיפויות לטיפול. העדיפות הגבוהה ביותר נמצאה לילדים ערבים בדרום בגילאי לידה עד 4. החליטו לפעול על פי המודל ליצירת השפעה שלוקח בחשבון את עקרון הכדאיות (כלים אפקטיביים), התפוצה הרחבה וההמשכיות. הצליחו לגייס לכך משאבי מדינה. לאחר 6 שנים של עבודה עם 9 רשויות בדואיות בדרום רואים ירידה של 35% בתאונות בגילאי 0-4. מצגת מצ"ב. מאמינים שכדי ליצור הוגנות בבטיחות צריכים להגיע לכל בית, זה צריך להיות אורח חיים של כולם. האם ההתמקדות באוכלוסייה ספציפית, האם זה הוגן. כדי לשמור על הוגנות צריך משאבים ומדיניות ממשלתית הולמת. גב` גילית אבטליון, מנהלת המרכז להורות משמעותית ומנחת הורים – יש להם מסלול להנחית מנחי הורים, משתפים פעולה עם בטרם. כדי לבנות סביבה מיטיבה לילדים, התחילה עם ארוחות משפחתיות. לפני הצרכים הפיזיים (על פי מסלו) יש צורך בתחושת שייכות – מקבלים אותי כפי שאני, תקשורת, כבוד הדדי, הקשבה, אהבה, שיתוף והתייעצות. כל זה נכנס בתוך הארוחות המשפחתיות. מכינים את הארוחה יחד עם הילדים, מקבל תפקיד, תחושת ערך. זה זמן לשיח, בלי מסיחים. מציעה לשוחח על הצלחות וגם על דברים לא נעימים, לשתף. עובדים בקשר עם מנהל החינוך – מגיעים להורים לילדים מגיל 3 עד 18. השירות ניתן ללא תשלום. גננות ויועצות מפנות אליהם. עליזה אבנעים כמו גם יעל ניסימיאן משלבות את שני התפקידים של מתאמת בריאות ומנהלת מרכז הורות. לדברי עליזה, שילוב זה מאפשר השלמה בין התפקידים. גם שרית בן שושן עוסקת בנושא בשיתוף הם הרווחה ועם סטודנטים לעבודה סוציאלית. הרב מיכאל מלכיאור, רב, מחנך, פעיל חברתי וראש מספר עמותות בתחום החינוך, החברה והשלום. עוסק בזכויות הילד והגנה על הילד. בכנסת, איש לא היה מעונין לעמוד בראש הועדה לזכויות הילד. הוא לקח על עצמו את ראשות הועדה כשהיה חבר כנסת צעיר. בהמשך היה גם ראש ועדת החינוך. בעיית התקיפות המיניות היא מגפה בחברה שלנו, חוצה גבולות. למעלה מ 20% מהילדים עוברים תקיפה מינית קשה בילדותם. חלקם תקיפה מתמשכת. אנחנו לא מקשיבים להם מספיק. חלק גדול מהתקיפות הם בתוך המשפחה. בתקופת הקורונה היה גידול במספר התקיפות. הקימו תוכנית למרכזי הגנה ברחבי הארץ שנותנים טיפול ראשוני לילדים שנפגעו פיזית או מינית, עם עזרה הוליסטית. לאחר קשיים רבים הצליח להעביר את החוק הזה אך משרד הרווחה סרב לממשו. היה צורך להגיע לבג"צ, יחד עם המועצה לשלום הילד כך שבסוף המדינה הקימה 8 מרכזים כאלה בארץ. ארגון הבריאות העולמי מזהיר מפני הבעיה הזו של תקיפת ילדים והעליה בתקופת הקורונה. יש לו שיתוף פעולה רשמי עם ארגון הבריאות העולמי בנושא. גב` אפרת לאופר, מנהלת תחום בריאות במשרד החינוך, התייחסה להוגנות בבריאות תוך כדי הצגת מודל סביבה מוגנת לתלמידים עם אלרגיה למזון במוסד החינוכי. בביה"ס צריך לדבר על בריאות בכלל כדי להבין את ענין האלרגיה. עוסקים בהעלאת מודעות לעניין האלרגיה. מדברת על 6 שלבים של יצירת סביבה מוגנת: היכרות הילד והיערכות, שילוט ומודעות חזותית, הדרכת צוות, מעגלי הסברה (שאר התלמידים, ההורים, המורים), מודל חברתי, מרחב נקי מאלרגן. יש היום שילוט בכניסה לביה"ס ורוצים שיהיה גם בתוך הגן וביה"ס. צריך יחד עם זה גם להסביר למה זה נכון. גם היכן נמצא מזרק. יש מוקד ייעודי במד"א – גם לגבי זה צריך להיות שילוט. במעגלי ההסברה – הרצאות, הורים ותלמידים מספרים, פיתחו מערכי שיעור בעברית וערבית. יעל ניסימיאן פאי מציעה לקיים מפגשים ללמידה הדדית. אילנה מזכירה שאפשר לשתף עשייה באמצעות האתר. מילכה מציינת שיש לנו תוכנית מלאה של מפגשים אזוריים – הזדמנות למפגשים אינטימיים ללמידה הדדית.