רשת ערים בריאות בישראל
כניסה לפורום
לחברים ברשת ערים בריאות
שם משתמש:
סיסמה:

יום למידה - שימוש מושכל במים

 

יום ד', 30.3.11, בית סוראסקי, בתל-השומר

 

 השתתפו: רשימה מצ"ב

 

 מטרות היום:

1.       לחשוף את הסוגיות הקשורות בשימוש מושכל במים, הן לשתייה והן להשקיה.

2.       ללמוד על מדיניות משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה ודעות אחרות

3.       לחשוב יחד מה אנחנו יכולים לעשות לקידום השימוש המושכל במים.

 

 

מה רע במים מהברז?  מצגת מצ"ב

אינג' ולרי פוהורילס, מהנדסת  המחוז לבריאות הסביבה, לשכת הבריאות תל אביב

 

עוסקת בפיקוח על מי ברז, כאחד מתפקידיה כמהנדסת המחוז לבריאות הסביבה. הפיקוח על "מים מבוקבקים" (מים מינרלים) נעשה ע"י הפיקוח על המזון.

המחלקה שלה גם מפקחת על מי הים, מי מקוואות, בריכות שחיה.

מי שתייה – הכוונה למים שנועדו לשתייה, לבישול ולתעשיית המזון.

לנוכח משבר המים העולמי ולנוכח המחסור במים בארץ, ברור שיש צורך לחסוך במים אולם צריך לדאוג שזה לא יפגע בבריאות הציבור.

צריכת המים לשתייה בארץ הוא בין  1.2– 1.5 מיליארד מ"ק לשנה. מקורות המים הם מאקוויפר החוף (כ 20%), מאקוויפר ההר (כ 40%), המוביל הארצי (כ 15%) ומים מותפלים (כ 25%).

קיים קשר בין איכות המים ותחלואה. בעולם, 1.8 מליון בני אדם מתים  כל שנה ממחלות של זיהומי מעיים, 90% מהם ילדים מתחת לגיל 5, לרוב במדינות המתפתחות. 88% מהמחלות הזיהומיות של  דרכי המעיים מיוחסות לאספקת מים לא בטוחה ולתנאי סניטציה והיגיינה בלתי מספקים. בישראל, מ-1992 עד עתה לא דווח על מקרים של תחלואה שמקורה במים.

לפני מספר שנים הכניסו גם בקרה על זיהומים כימיים.

איכות המים נבדקת תדיר. נעשה ניטור שוטף מהמקור ועד לחיבור לצרכן (אם צנרת הביתית פגומה – זה משפיע על איכות המים, אולם לא ניתן לבדיקה).

המגן הראשון הוא התקנות שנכנסו ב 1995 לגבי רדיוסי מגן סביב קידוחי מים (אסורה הבנייה בקרבת הקידוחים). בודקים גם את שאריות הכלור במים, בודקים קוליפורמים בחיבורי הצרכן. אם יש חריגה מהתקנים – פוסלים מיד את הקידוח לשתיה.

התקנים מתעדכנים כל 10 שנים. עכשיו מעדכנים לפי תקנות עדין שהן על פי ה EPA ו- WHO.

מקווים להחזיר את אמון הציבור במי ברז באמצעות שקיפות.

יש ירידה עם השנים באחוז הדגימות החריגות מבחינה מיקרוביאלית.

משרד הבריאות מודע לעניין הזיהומים הכימיים במים. אלה יכולים להיות: המלחה (כתוצאה משאיבת יתר), חנקות (מחומרי דישון), מתכות כבדות, מיקרו-מזהמים אורגנים -  v.o.c , חומרי הדברה, ביוב סניטרי.

לאחרונה עשו יד אחת עם המשרד להגנת הסביבה להפסקת מכירת בקבוקי מים מינרלים בתחנות דלק. חושבים שאדי דלק חודרים את הבקבוקים (לא הוכח) וכי הבקבוקים שעומדים בשמש פולטים דיפנולים למים. עיקרון הזהירות המונעת הניע אותם לפעולה זו. העילה לאסור מכירת בקבוקי מים בתחנות דלק היתה על סמך התקנה הקובעת כי מכירת מזון תיעשה רק בחנויות לממכר מזון.

המים המינרלים אינם יותר טובים ממי ברז בשום מקרה. המשרד להגנת הסביבה נגד הבקבוקים לא בגלל המים אלא בגלל הבקבוקים (פסולת).

הטעם של המים השתפר בשנים האחרונות, לאחר שהוסיפו מתקן סינון של מקורות בבית נטופה. יכול להיות גם הבדל בריכוזי הכלור בין תחילת הקו וקצהו.

היום החלו להשתמש בקרינת UV במקום הכלרה. אם ימצא אפקטיבי ויכול להחליף את ההכלרה – יחליפו בהדרגה.

קיים חשש בציבור גם מהורמונים.

כאמור, הפיקוח על המים הם עד לחיבור הצרכן. אין פיקוח על הצנרת הביתית. למשרד ממשלתי או תאגיד אין זכות להיכנס לבית פרטי. זה יכול להיות תפקיד ועד הבית.

משרד הבריאות יזם עכשיו סקר מתכות כבדות בצנרת הביתית – יעשו 1500 בדיקות בבתים.

יש מידע באתר של משרד הבריאות, במחלקה לבריאות הסביבה, על איכות המים.

בסקר שנערך ב 2009 נמצא שתושבי ישראל מעדיפים מים מינרלים (41% מהציבור) לעומת מי ברז (29%), היתר מעדיפים מים ממתקני סינון ביתיים או מבקבוקים שעברו סינון.

משרד הבריאות מתנגד למתקני סינון ביתיים בגלל בעיית התחזוקה שלהם.

 

עם פתיחת הדיון בנושא – איך מחזירים את מי הברז לציבור – הראתה מילכה נתונים שנאספו במסגרת פרופילי בריאות ב-5 ערים. בין 15% ל- 55% מהתושבים חושבים שמי הברז ראויים לשתיה.

בדיון עלו שני היבטים:

  1. יש יתרון בבקבוקים – מעודדים שתיית מים במקום משקאות ממותקים, זה נוח, נגיש
  2. איך מעבירים את המסר לציבור שמי ברז טובים לשתיה – עלו מספר הצעות:

      -   אפשר לכתוב על חשבונות המים לתושב "משרד הבריאות קובע כי מי הברז טובים לשתייה"

      -  במסגרת בית הספר, בתוכנית "תפור עלי" אפשר לספק לכל תלמיד בקבוק וללמדו למלא אותו במי ברז

      -  התקנת ברזיות בדרכים

      -  צריך להכין מסרים ברורים גם לגבי ההיבט הכלכלי של שתית מי ברז – יצור הפלסטיק לבקבוקים, טביעת 

        הרגל האקולוגית, עלויות

      -  צריך להוסיף אזהרה על הבקבוקים שהם לא נועדו לשימוש חוזר     

      - צריך להתחיל בדוגמא אישית – בישיבות להציע קנקנים עם מי ברז.

  עלתה הצעה להקים צוות שיכין תוכנית לשינוי התנהגות.

 

 

שימושים נוספים למים באיכויות שונות

אינג' אהוד לשם,  יועץ אסטרטגי, לשעבר, מהנדס מחוז מרכז, משרד הבריאות

 

בהתאם לחוק המים תשי"ט – 1959, "מקורות המים שבמדינה הם קניין הציבור, נתונים לשליטתה של המדינה ומיועדים לצרכי תושביה ולפיתוח הארץ".

"מקורות המים ... המעיינות, הנחלים, הנהרות, האגמים ושאר זרמים ומקווים של מים, בין עיליים ובין תחתיים,... לרבות מי ניקוז ומי שופכין".

על פי סעיף 9  בחוק "חייב אדם –  (1) לנהוג במים לרשותו ביעילות ובחיסכון; (2) להחזיק את מתקני המים שברשותו במצב תקין כדי  מניעת בזבוז מים;

בשנים האחרונות, בשל המחסור במים יש קיצוצים דרסטיים במכסות מים לחקלאות (במשך עשרות שנים), העלאה דרמטית במחירי מים לצריכה ביתית, ייבוש גינות ושטחים ירוקים ועוד.

לדעתו יש מחדל מתמשך בניהול משק המים והציבור נדרש לשלם.

מסקנת ועדת החקירה בעניין משבר המים (מרץ 2010) היא כי:

-       "אחד הליקויים שתרם למשבר, נעוץ בהעדר שקיפות מספקת בכל הנוגע לבעיות שעמן מתמודד משק המים ובאי שיתוף מספיק של הציבור בתהליך קבלת ההחלטות"

אם המים הם של כולנו וצריך לשתף פעולה עם הציבור – זה מחייב שקיפות.

לדבריו – אסור להשקות במים טובים אלא צריך להשתמש בקולחים.

היתה החלטת ממשלה מ- 5.5.2005 לגבי שימוש בקולחים בחלקות א' (חלקות הנחלה הצמודות לבתי חקלאים) – "על משרד הבריאות ומשרד החקלאות ופיתוח הכפר ועל נציבות המים לקבוע עד ליום 1.1.2006 תנאים תברואיים פיזיים להחלפת מים המוקצים לחלקות א' בקולחים באיכות להשקייה ללא מגבלות בהתאם לתקן". זה לא קרה.

הגינון הציבורי בלהבים וביד בנימין מושקה באמצעות מי קולחים בטיפול שלישוני.

בעיה נוספת, מטרידה,  ההפלרה – רק בשתי מדינות בעולם יש חובת הפלרה – באירלנד וישראל.

מים אפורים (דלוחין) הנם הנוזלים היוצאים ממקלחות, כיורים, מטבח, מכונת כביסה.
מנתוני נציבות המים ועל פי מחקרי הטכניון כמותם נאמדת בכ 360 מליון מ"ק לשנה, כאשר מתוכם ניתן  למחזר באופן ריאלי לגינון הציבורי והחזר לאסלות כ- 40 מליון מ"ק לשנה.

החיסכון השנתי בשימוש ב20% ממים אלו הינו שווה ערך למים המיוצרים בשנה במיתקן התפלה בינוני. השבת מים אפורים היא עניין כלכלי. במדינת ישראל קיימות כיום טכנולוגיות מתקדמות אשר מאפשרות ניצול יעיל ובטוח של המים האפורים. קיימת החלטה בדבר תנאים תברואיים להשבת מים אפורים לגינון ולהדחת אסלות (15 יוני 2008): אישור למתקן יינתן רק אם הבעלות על המתקן והאחריות על הפעלתו יהיו של רשות מקומית או של עסק טעון רישוי, המים יטופלו לרמת איכות "מעולה" על פי ועדת הלפרין – עלוני 2003, מתקן הטיפול יהיה מרוחק ממגורים וללא נגישות לציבור. לא מאפשרים היום יוזמות פרטיות של אזרחים.

יש מדינות בעולם שמסבסדות שימוש במים אפורים בבתים.  

 

 

 

השבת שפכים בישראל – היבטי בריאות ותקינה  מצגת מצ"ב

דוד ויינברג – מהנדס ארצי לתכנון וקולחים, משרד הבריאות

 

הרכב השפכים הנו: 99.9% - 99.8%  מים, 0.1% - 0.2% מרכיבים אחרים:  מוצקים – מומסים, מרחפים ושוקעים, חומרים אורגניים ואי-אורגניים, שמנים ושומנים, מיקרואורגניזמים פתוגניים ואורגניזמים  אחרים, חומרים רעילים, מסרטנים, מקציפים ואחרים. המיקרואורגניזמים הפתוגניים מדאיגים בטווח המידי. גרימת תחלואה תלויה בגודל החשיפה.

בשפכים הגולמיים יש כמות של  107 חיידקי קולי צואתי. אלה עוברים תהליכי טיהור. מרבית המתקנים לטיהור שפכים עושים תהליך ביולוגי, בו מכניסים חמצן לשפכים, נוצרים פתיתים, נעשה שיקוע של הבוצה והקולחים עוברים למאגרי השקייה. אלה קולחים שניוניים, בהם יש 104 חיידקי קולי צואתי. במים אפורים יש 104-6 חיידקי קולי צואתי, בטיפול שלישוני מוסיפים חומר נוסף במטרה להוריד עוד את רמת המיקרואורגניזמים, בהם יש 10 קולי צואתי (ראוי להשקייה).

הפתרון המועדף לבעיית השפכים - "איסוף – טיפול – השבה". מבנה מערכת הרצוי ביותר בהיבט הבריאותי (ונתמך בתמ"א 34) הוא: איסוף, הרחקה מהציבור, טיפול מרוכז, מקצועי ומבוקר. המטרה - מניעת סכנה תברואית ומטרדים.

משרד הבריאות מאשר פתרונות. למשל, השקיית כותנה יכולה להיעשות בקולחים מאיכות בינונית. השקיית חסה – רק בקולחים שלישוניים. בישראל מושקים בקולחים מעל חצי מליון דונם בהיתרים מטעם משרד הבריאות. ישראל נמצאת במקום הראשון בעולם בשימוש בקולחים.

היום מאשרים גם השקיית גינון ציבורי – כאן הדרישה גבוהה יותר משלישוני – צריך להיות 0 קולי צואתי.

יש עליה בשימוש בקולחים בהשקייה חקלאית. ישנם מספר חוקים המסדירים את הנושא. ב-1999 פורסמו הנחיות ועדת הלפרין, המאפשרות הרחבת מגוון הגידולים ואפשרויות שימוש רב יותר בקולחים ללא סיכון בריאותי.

משקים בקולחים בעומר, בלהבים, בקרוב בהרצליה ובגן סאקר בירושלים.

בסינגפור מטפלים בקולחים עד לרמת שתייה בבקבוקים. בארץ לא מסכימים לכך, מתוך עקרון הזהירות המונעת.

בהונג קונג יש מערכות כפולות. להדחת אסלות משתמשים במי ים.

באירופה יש מספיק גשם. לוקחים מי נחל, מטפלם בהם ומשתמשים בהם לשתיה (בקצה הנחל זה כבר עבר 10 קיבות).

מים אפורים = שפכים סניטריים למעט מתאי שירותים.

היום, בהצעת החוק החדש, מוציאים את כיורי המטבח – בגלל מלחים  ושומנים אשר עלולים להרוס את הקרקע.

משבר המים הגביר את הדרישה הציבורית לקידום פתרונות להשבת מים אפורים.

מאז שהורידו את מכסות המים לחקלאים הם יותר משתמשים בקולחים. אולם, החיסכון במים של כלל האוכלוסייה הביא לירידה בכמות הקולחים.

הנחיות משרד הבריאות לגבי מים אפורים להשקיית גינות והדחת אסלות:

     -  טיפול לרמה "מעולה" – מקביל לדרישת איכות לקולחים לגינון ציבורי = 0 קולי צואתי

     -  אישור למתקן הטיפול יינתן רק אם הבעלות על המתקן והאחריות על הפעלתו יהיו של רשות מקומית או של

        עסק טעון רישוי .

     -  קיום גוף האחראי על תחזוקת מתקן הטיפול ומערך ההשבה.

היום מאשרים שימוש במים אפורים לרשויות מקומיות אשר מטפלות טוב במים (להבים). ישנם סיכונים בשימוש במים אפורים: מגע ישיר עם המים בהשקיה או עם הדשא המושקה, מגע עקיף עם בעלי חיים (מחיות בית ועד חרקים), כשלים במערכות הטיפול וההשבה, חדירה אל מערכות מי שתיה (חיבור צולב או השקיה מעל קו מי שתיה) = זיהום מערכת מים פרטית וציבורית.

תומכי המים האפורים מבקשים שיאשרו שימוש במים אפורים ברמה הביתית. אם הטיפול הזה יעשה בכל בית לא יהיו קולחים לחקלאות.

 

מים, שפכים ונחלים – משאב, מטרד ומה שביניהם

אלון זס"ק, ראש אגף מים, שפכים ונחלים, המשרד להגנת הסביבה

 

ישנם היום שלשה רגולטורים לעניין המים: רשות המים (הוקמה ב 2006), משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה.

המשרד להגנת הסביבה עוסק בניטור נחלים – פעמיים בשנה דוגמים את מימי הנחלים.

עוסקים גם בשיקום הנחלים ובפעולות להחזרת הציבור אל הנחל. רכזי מים במחוזות צריכים לבצע את המדיניות הזו.

אחת הבעיות היא הפסולת המוצקה של מסיק הזיתים, הגפת.

ב- 1992 החלו לטפל בשפכים ע"י הקמת מט"שים – על בסיס בוצה משופעלת. מתוך 500 מלמ"ק שפכים לשנה 400 חוזרים לחקלאות. נציגי המשרד להגנת הסביבה דוגמים קולחים במתקני הטיפול ודוגמים גם מהבוצה מכיוון שזו מגיעה לחקלאות. צריך להבטיח שלא יהיו בה פתוגנים.

בשנת 1993 הקימו ק.ק.ל והמשרד להגנת הסביבה את הרשות לשיקום נחלים. יש כאלה 30 יחידות אזוריות העובדות באחריות רשויות הניקוז.

עשו תוכניות אב לשיקום נחלים.

ב 2003, חוק המים, קבעו כי גם הטבע הוא צרכן לגיטימי וכי יש צורך להקצות מים לטובת הטבע.

 

בדיון שהתקיים עם אלון ודוד נאמר כי יש קשר טוב בין משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה ברמה המחוזית. כל נושא האכיפה הנו בידי המשרד להגנת הסביבה (למשרד הבריאות אין גופי אכיפה) – ישנה משטרה ירוקה, פקחים, לשכה משפטית (קנסות).

בשנים האחרונות החלו להפקיע את עניין המים והביוב מהרשויות המקומיות באמצעות תאגידי המים. הכוונה למשק סגור, כסף "צבוע". התחילו בכך ב 2001 ונתנו זמן להתארגן. ב 2008 המדינה החליטה לממש זאת. היא התנית את העברת הכספים למים וביוב בהקמת תאגידים. הכוונה היתה לפתרונות אזוריים. היו אמורים לקום 10 תאגידים. היום יש 52. ראשי הרשויות לחצו על הקמתן. התאגידים אמורים להיות הרשות המבצעת של הרשות המקומית. לפי פקודת בריאות העם, הרשות המקומית אחראית לתברואה.

שניהם מסכימים לשימוש במי מזגנים לצרכי גינון.

 

 

תכנון נוף תוך שימוש יעיל במים מצגת מצ"ב

גב' רונית שרון, מתכננת נוף ומר דב לנל,  מנהל מדור תכנון, ארגון עובדי המים

 

נקודת המוצא היא שרוצים לשמור על הירוק. בגלל מצוקת המים ומחירי המים בנו תוכנית לשמירה על הירוק עם פחות השקייה.

לתוכנית שלשה שלבים:

   - בחינת סוג המים להשקיית הנוי: מים שפירים לעומת מים אחרים הראויים להשקיה בלתי מוגבלת אך לא לשתיה

   - התאמה טכנולוגית בליווי תכנון הנדסי

   - תכנון נופי חדש תוך שימוש בצמחייה קיימת מתאימה בתוספת חיפויים, וצמחייה חדשה.

ארגון עובדי המים הוא אגודה שיתופית, היום היא חברה נסחרת. הם רק מספקים תוכניות אך אינם גוף מבצע. הם מציעים לא לשתול דשא ולא צמחים עונתיים אלא צמחיה ארץ ישראלית (כמו בכביש 6), אחרי שנתיים אפשר להפסיק להשקות.

הם מתכננים עכשיו באופקים השקייה במים מושבים של מתקן בבאר שבע. היוזמה היא של הגזבר, לנוכח גובה התשלומים עבור מים.

 

 

רשימת המשתתפים ביום הלמידה 31.3.11

 

שם

תפקיד

רשות

ארז רינה דר'

מחזיקת תיק בריאות

עיריית נס ציונה

בוקשטיין עדנה

 

החברה למתנ"סים

בר-זאב יעל דר'

רופאת ב"צ

לשכת בריאות תל אביב

גולדשטיין חיים

מנהל מח' שירותי בריאות

עיריית לוד

גן נוי שוש

מקדמת בריאות

שירותי בריאות כללית

דוידוב סטס

מתאם בריאות

עיריית אריאל

דונחין מילכה דר'

יו"ר הועד המתאם של הרשת

בי"ס לב"צ ירושלים

הוז ציפי

מתאמת בריאות

עיריית רעננה

הופמן נטלי

מקדמת בריאות

מאוחדת

וקיל שלמה

 

מ.מ. קרני שומרון

זהבי מירה

מתאמת בריאות

מ.מ ירוחם

חברוני עליזה

אחות מפקחת

לשכת בריאות מחוז מרכז

חמו עדי

מתאם בריאות

עיריית הרצליה

חמי בולארד דבי

 

 

ירושלמי סוזן

מתאמת בריאות

עיריית מודיעין-מכבים-רעות

לימון סוזן

מקדמת בריאות

מכבי שירותי בריאות

מעיין אמנון

מח' גינון

עיריית חיפה

סמו איציק

מתאם בריאות

עיריית גבעת שמואל

עתאמנה סוהאד

רכזת בריאות

מ.מ כפר קרע

צדוק אורי

 

מ.מ. הר אדר

קושניר ודים

מנהל מח' מים וביוב

עיריית יהוד-נוה מונסון

קרבטרי תחיה

רכזת מנהלית

רשת ערים בריאות

רוסטיג בגייב

מחלקת מים

עיריית אריאל

רותם עמירם

מתאם בריאות

עיריית ירושלים

ריינהרץ שולי

מתאמת בריאות

עיריית פתח-תקווה

שילה מרגלית

מנהלת רפואה משולבת וקידום בריאות

לאומית שירותי בריאות

שמעוני מלכה

מתאמת בריאות

עיריית אשדוד

שניר מזל

מתאמת בריאות

עיריית קרית גת

תמר שמואל

מחלקת מים

מ.מ שהם

 

תוכניות ופעילות הרשת קישורים נוספים