סיכום סדנא שנתית בנושא חוסן נעורים – מהלכה למעשה מלון יהודה 13-14.9.22
השתתפו: ג`ודי זיתון (באר יעקב), נוהא קעדאן, דר` סיהאם כעכוש עטמנה (באקה אל גרבייה), מיכאל אוחיון (באר שבע), מירב קובריגרו (חיפה), עדי עדוי (טורעאן), אורלי גיירו (יבנה), מיכל דריהם (יוקנעם), רות מאיר (ירושלים), מיכל דוידוביץ` בהט (מבשרת ציון), מיכל אלימלך (מודיעין-מכבים-רעות), גלינה אמדור (מעלות תרשיחא), אור שלו (קריית ביאליק), מיכל זילברברג, אפרת ג`ובני (ראשל"צ), יעל ניסימיאן פאי (רמלה), שרון שהם (שדרות), יערה בן הראש (מ.א. גזר), יעל שקד (מ.א. עמק חפר), נדא עליאן (משרד הבריאות), איריס בחר (לשכת בריאות מרכז), אתי אוחיון, זיוה שטל (לשכת בריאות דרום), ג`ינה לייב (לשכת בריאות ירושלים), רולא ח`טיב (לשכת בריאות צפון), נורית שרביט (משרד התרבות והספורט), ענת ספרוני, ענת אבודריהם (שירותי בריאות כללית), מרינה מאיר (האגודה לבריאות הציבור), עלי עליאן (וינגייט), דר` דרורה מלוביצקי, תחיה קרבטרי, דר` מילכה דונחין (רשת ערים בריאות השתתפו חלקית: שירה זימנר (כפר סבא), עליזה אבנעים (מעלה אדומים), אוריה אריס, מזל שניר (קרית גת), טל שם טוב, סיגלי טיפנברג (מ.א. בני שמעון), נאדיה איברהים (משרד הבריאות), עומר שהם (הרשות הלאומית לביטחון קהילתי), אורלי לביד ברזל (ארגון בטרם), אלא דוויאת (שירותי בריאות כללית),
בדברי הפתיחה הזכירה מילכה את הפעילות המשמעותית של הרשת ברבעון האחרון, את אופן קבלת ההחלטה על נושא הסדנא (משאל מתאמי בריאות) ואת מטרותיה – מצ"ב מצגת. פרופ׳ יוסי הראל-פיש, ראש תכנית המחקר הבינלאומי על רווחתם ובריאותם של בני נוער, בפקולטה לחינוך, אוניברסיטת בר אילן, סקר, בחלק א` של הרצאתו, את מצב בני הנוער בישראל תוך השוואה בינלאומית. מצגת מצ"ב. סקר ה HBSC חוגג 40 שנה, התחיל ב 1982, מאפשר השוואה למדינות אחרות. הוא מאפשר לעבוד על סמך נתונים ולהציב מטרות בהתאם. כל שנתיים יוצא דו"ח על מצב הנוער בישראל. התנהגויות סיכון עלולות לפגוע בהתפתחות הפיזיולוגית של המוח בגיל זה. בעיית החשיפה למסכים – יש סכנה גדולה של איבוד האיזון בין העיסוק במסכים לבין ההתערות בחברה. חלק גדול מהתקשורת בין האנשים עבר למדיה. יש מדדים של התמכרות. "נשאבים למסכים", בעיקר לאחר תקופת הקורונה. בעיה נוספת היא החומרים הממכרים – אלכוהול, סמים, סיגריות. אלה פוגעים ביכולת הקוגניטיבית והמוטורית (המוח מתפתח עד שנות ה- 20). מכל הסקרים עולה כי אותם דברים קיימים בכל העולם. נער צריך להרגיש נאהב, בטוח ומקובל בחברה. לחץ קבוצתי משפיע בכל מקום בעולם. מה שקשור להתנהגות הוא מה שהילד חושב שחברים חושבים (לחץ חברתי פסיבי). אפשר לפעול לצמצום הלחץ אבל הפרט עלול עדיין לחוש בו. בשלשת העשורים האחרונים יש עליה בהתנהגויות סיכון. חיכוך בין ישראלים ותיקים ועולים הביא לאלימות, שתי אינתיפאדות, מלחמות וכו`. הערכים השתנו. הילדים רואים פיליפיניות מטפלות בסבא וסבתא, תאילנדים בשדות, סינים בבניין. נכנס השימוש בנרגילה – היא החליפה את הקומזיץ. הנערים חושבים שאם יישתו אלכוהול או יעשנו – יהיה להם יותר אומץ לעשות. במקום פשוט לעשות. גם הקורונה השפיעה על הילדים. פעילות גופנית – שיעור מאד נמוך עוסק בזה בהתאם להנחיות ארגון הבריאות העולמי. יש ירידה עם הגיל. בכתה ו` 9.5% מהילדים פעילים כמומלץ. יש עליה בשיעור המכורים למסכים: ב 2019 – 4.3%, ב 2021 – 14.5% וב 2022 – 15.3%, בחברה הערבית – 17.3%. מצוקות נפשיות – 20-25% מהילדים מדווחים על סימפטומים נפשיים וגופניים כמעט כל יום. בחברה הערבית יותר. ישראל נמצאת במקום גבוה בהשוואה בינלאומית. אחרי שנה בקורונה – השיעור עלה על 30%. שליש מהילדים היום מצויים במצוקה נפשית, גם ההורים במצוקה. אין עדיין השוואות בינלאומיות. סיגריות – יש ירידה אולם הנרגילה תפסה את מקום הסיגריות ונכנס האלכוהול. סמי פיצוציות יצאו על פי חוק ונכנס הקנאביס – שיעור השימוש בו החל לעלות. ההתמכרות במבוגרים היא התמכרות לחומר, לבד בבית. בנוער – זה חלק מהבילוי וההשתייכות החברתית. ב 2021 – אין היכן לבלות ואכן רואים ירידה בשימוש. כשהכל נפתח מחדש היה אפקט בומרנג. תפקיד הרשות המקומית – לעצור את העלייה. הסכנה בשימוש באלכוהול – המועדונים נמצאים בזירות המועדות לפשיעה. יש יותר אלימות. 7.5% מבין הלא שותים אלכוהול מעורבים בבריונות לעומת 26% מבין השותים. כנ"ל לגבי שימוש בקנאביס. צריך להעלות את תפיסת המסוכנות. החלק השני של ההרצאה עסק בחוסן נעורים: גישות חדשות לקידום רווחתם ובריאותם של בני נוער - מהלכה למעשה. פרק בנושא בספר "מניעת השימוש בסמים ובאלכוהול" מצ"ב. בשנות ה 90 נעשו הרבה תוכניות התערבות אך לא ראו שינוי דרמתי, בארץ ובעולם, לנוכח ההשקעה. בניתוח הנתונים עלה כי לארבעה גורמים יש כוח ניבוי החזק ביותר ביחס לכל ההתנהגויות והמצב הנפשי. כל הארבעה הם גרמי חוסן שהעדר שלהם גורם לבעיות. רוצים שילד יסיים את לימודיו שמח, עם ארגז כלים. הבינו שעיסוק בגורמי סיכון לא מוביל לשום מקום. על כן החלו לדבר על "חוסן נעורים" – מחוללי שלומות (wellbeing). הגורמים שאותרו הם גורמי הגנה וחוסן: 1. מבוגר משמעותי – מערכת יחסים שלא מושתתת על שיפוטיות או שליטה. מעורבות מכילה, מכוונת, עם גבולות ברורים, זמין. צריך להפריד בין הילד להתנהגות שלו. 2. חוויה יומיומית בביה"ס. צריך להגיע עם חיוך לביה"ס, עם תחושת שייכות, צמיחה, עניין. 3. תחושה של ערך עצמי. 4. מחוברות חברתית בריאה. בקורונה, כל ארבעת הגורמים הנ"ל נפגעו. אין ילדים רעים. יש ילדים שרע להם. לכל ילד יש משהו שהוא טוב בו. התובנות: - צריך לעבור ממצוות "אל תעשה" למצוות "עשה". - צריך להנגיש את האלטרנטיבה - להעצים את החוויה היומיומית בביה"ס – תחושת שייכות, גאוות יחידה (יקבלו תפקידים) - תפקיד ואחריות למבוגרים משמעותיים בחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי. - תפקיד ואחריות ההורים - העצמה ובניית חוסן. אומנות יצירת אלטרנטיבות: - הבניית הפנאי וצמצום חללי שעמום - פיתוח זירות נגישות ומפוקחות - פיתוח מגוון פעילויות אטרקטיביות - שיפור הנגשת המוקדים הללו לנוער - עידוד השתתפות - משמעת קהילתית - תחושת שייכות ואכפתיות. צריך לפתח את האלטרנטיבות האלה יחד עם בני הנוער – הבניית הפנאי ולימוד מהצלחות. סימני זיהוי של נוער בסיכון: העדר תמיכת הורים, העדר מבוגר משמעותי, נתק מהמשפחה, מדדי נשירה סמויה מביה"ס, ניכור והעדר מעורבות בפעילות קהילתית. למעשה כל האוכלוסייה בסיכון. צריך ללמוד איך להשפיע על הכיף במקום לחפש כיף תחת השפעה. כללים לבניית שותפות ושמירתה לאורך זמן: - לכל אחד בשותפות יש תפקיד ייחודי משלו וכל אחד צריך לדעת על כך. - חייבים להכניס לשותפות גם את אלה שאין להם תרומה, רק כדי שלא יפריעו בהמשך. - התוויה ברורה של הדרך והתוצאות המצופות - אווירה נעימה - להפוך את האגו ללא רלבנטי.
ד״ר נאוה כהן-אביגדור, ראשת האגף האזרחי במטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, 105, המשרד לביטחון פנים, דברה על ילדים ובני נוער במסכים – האתגרים, המענים ותפקידי הרשויות המקומיות – מצגת מצ"ב. יש כ 120 זירות אשר לגביהן מקבלים הודעות על היפגעות ברשת. צריך להכיר את האפליקציות והזירות. לכל אפליקציה יש גיל שימוש מומלץ. בתקופת הקורונה השתמשו בני הנוער במסכים לפחות 8 שעות ביום. אבל חשוב לדעת מה עושים במסכים ולא רק כמה זמן. 69% מהנוער משחקים, 77% מקיימים קשר עם חברים, 93% צופים בסרטים, רק 32% מבני הנוער פעילים בפייסבוק ו 81% פעילים באינסטגרם. הנוער לא נרתע מלשתף במצוקותיו. הרשת נתפסת כמקום תומך (פורום סטיפס). 70% מהפוגעים בקטינים הם קטינים בעצמם. האיומים, ברמה העולמית, נעשים מתוחכמים יותר, גיל המשתמשים יורד, יש שימוש באפליקציות אנונימיות וקשר עם זרים. סוגי האירועים שפונים ל 105: עבירות מין, בריונות ברשת, התעסקות במחשבות אובדניות, הפצת מידע אישי, הדחת קטינים לשימוש וסחר בסמים. האירועים מסווגים לאירועים אזרחיים, חירום, ייעוץ ומשולבים – 56% מהאירועים הם משולבים אזרחיים ומשטרתיים. לכל אירוע פלילי נותנים מענה משולב. בקוו הראשון ישנם שוטרים שהוכשרו לכך. בדרג השני – נציגות של שפ"י, עובדות סוציאליות ממשרד הרווחה, מניעת התאבדויות – מעבירים לטיפול בקהילה. באירוע חירום שולחים ניידת או איש מקצוע לשטח. עיקר הנפגעים הם בגילאי 12-14, 2/3 בנות ו 1/3 בנים. הפוגעים – 80% בנים. 35% מהמדווחים הם הורים, 33% הנפגעים עצמם, 13% העדים לפגיעה. יש אלימות פיזית ואלימות מקוונת. 105 פעיל 24/7. האגף האזרחי פועל בשיתופי פעולה עם משרדים אחרים. 50% מהילדים והמבוגרים יודעים על קיומו של 105. תפקיד הרשויות המקומיות: - הפיכת המרחב המקוון לבטוח יותר עבור ילדים ובני נוער. - מבקשת שיתוף פעולה לשם העלאת המודעות. 105 נותן הרצאות להורים ללא תשלום - מענה הוליסטי ברשות יושבים באיירפורט סיטי בלהב. יש להם מתנדבים רבים.
גב` קרן רוט איטח, ממונה על מניעת שימוש בסמים ובאלכוהול, וגב` רותי תוינה, מ"מ הממונה, השירות הפסיכולוגי ייעוצי (שפ״י), המנהל הפדגוגי, משרד החינוך, דברו על "גשר על מים סוערים": אתגר ההתבגרות ושימוש בחומרים במציאות המשתנה – מצגת מצ"ב. פתחו בשאלה לדיון – מהי העמדה המנחה בתוכניות ההתערבות בתחום האלכוהול – הוצגו 3 חלופות. העמדה הבסיסית של משרד החינוך היא "בני נוער לא צריכים לצרוך אלכוהול. נקודה." האם מישרים קוו עם הנורמה? צריך לקיים שיח עם הנוער בניסיון להשפיע. המתבגר זקוק למבוגר שמבין מתבגרים תוך שהוא שומר על האותנטיות הבוגרת של אישיותו. המציאות משתנה – שינוי במבנה המשפחה והקהילה, התמכרות לטכנולוגיות, התנהלות פוגענית ברשת, עלייה בדיכאון. בגיל ההתבגרות חווים יאוש, חוסר יציבות, עצמאות, מתחילים לגבש זהות. רוצים להיות יותר עם קבוצת השווים אך צריכים את ההורים. בתקופת הקורונה היתה עליה בתחושת בדידות, שעמום ועצב ובמקביל ההורים היו טרודים בפרנסה ובריאות. בתוך כל זה מתנסים בחומרים – מאפשר אשליית רוגע זמני. רוב המתבגרים לא יודעים גבולות. לא יודעים מתי לעצור. יש קשר בין התחושה של אי אהבת בית הספר והתנהגויות סיכון ומצוקות נפשיות. הקשר הזה חזק יותר ב 2021 לעומת 2019. מה תפקידה של מערכת החינוך? המדיניות המנחה נעשית באמצעות חוזרי מנכ"ל. נשענים על תובנות שהוצגו לעיל ע"י פרופ` יוסי הראל פיש – הדגש הוא על התערבויות בונות חוסן. צריך לתת מקום לשיח, לפתח בצוותים החינוכיים תחושת מסוגלות ומיומנויות של אמפטיה, לפתח מנהיגות תלמידים ושותפות עם ההורים. צריך לפתח למידה רגשית-חברתית – תפיסת ה SEL – Social, Emotional, Learning . אפשר ללמד את הילדים לדבר על מה מרגישים. זה מסייע לנער להבין את רגשותיו ולנהל אותם יחד עם טיפוח רגישות לאחר. גישה זו משפיעה על ההישגים הלימודיים, מקטינה התנהגות סיכונית, מעלה את תחושת השייכות, החוסן והרווחה הנפשית של המורים. המשרד עוסק במניעת שימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים ב- 3 רמות: מניעה, איתור וזיהוי וטיפול. תוכניות המניעה מכוונות לצוותי החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי, לתלמידים ולהורים. תוכניות לתלמידים מותאמות לקבוצות גיל שונות החל מגיל הגן ועד לכתה י"ב. יוצרים שפה משותפת. מוביל בית ספרי אחראי לוודא שהתוכניות הללו קיימות בבית הספר. ברמת האיתור וזיהוי – מכשירים את הצוותים לאיתור וזיהוי תלמידים. פועלים בשיתוף פעולה עם גורמים בקהילה ועם תוכנית 360 לילדים ונוער בסיכון. המענה הטיפולי – תוכנית אופ"י – אימון ופיתוח יכולות התמודדות. יועצות חינוכיות או פסיכולוג מנחים קבוצת תלמידים המעורבים בשימוש בסמים, אלכוהול וטבק – 12 מפגשים בשנה. בתשפ"א היו 60 קבוצות ובתשפ"ב היו 86 קבוצות. ברשויות המקומיות ישנם מדריכים לנושאים אלה במחלקות החינוך.
22 המשתתפים שלנו במלון השתתפו בערב חברתי נעים בהנחייתה של אורלי גיירו.
את היום השני לסדנא פתחה גב` עאישה אגבאריה, דוקטורנטית לעיתונות ותקשורת, באוניברסיטה העברית, ומומחית לזהות ורגישות תרבותית בקרב צעירים בחברה הערבית בישראל. היא דברה על בני נוער וצעירים והאינטרנט בחברה הערבית בישראל: תמונת מצב ואתגרים. מצגת מצ"ב. יש עליה בשיעור משקי בית עם חיבור לאינטרנט בחברה הערבית. רק 11.6% מהחברה הערבית לא משתמשים באינטרנט. השימוש נעשה בעיקר באמצעות הטלפון החכם. על פי מחקר ה HBSC מ 2022, 43.5% מהערבים ו 60.2% מהיהודים משתמשים באינטרנט יותר מ 4 שעות ליום. על פי האגודה הישראלית לאינטרנט, רק 17% מהנוער הערבי משתמש פחות מ 4 שעות ליום באינטרנט. ישנו גם פילוח לפי סוג השימוש: 68% מהילדים ו 27% מההורים – רואים סרטים, 64% מההורים ו 23% מהילדים – ללמידה ועבודה, 60% מהילדים ו 57% מההורים נמצאים ברשתות החברתיות. קיים פער בין הורים ובני נוער – צריך על כן לכוון את המסרים בהתאם. נשים משתמשות בעיקר למטרות חברתיות, גברים – בענייני עבודה. בנות יותר אלימות באינטרנט מאשר בנים. מה מטריד את הילדים? מה הם חושבים שזו סכנה? – 43% מהבנים ו 35% מהבנות חוששים מאלימות מינית. הבנים חוששים מאלימות מינית וסחיטה. בנות חוששות יותר מאלימות מילולית. במגזר הערבי יש יותר בריונות ברשת מאשר במגזר היהודי. השימוש במסכים דומה בקרב ההורים והילדים על כן ההורים אינם מודל לחיקוי בנושא זה. מציגה 3 אתגרים. 1. נגישות למידע בערבית. רק 13% מדפי המידע באתר של משרד הבריאות הם בערבית, במשרד לשוויון חברתי – 0%. גם כשמתרגמים דפי מידע לערבית המסרים אינם שלמים. למשל, על וירוס הפפילומה בתרגום לערבית השמיטו את כל ההסבר על מין – האם זו רגישות תרבותית או חוסר שקיפות? לפי נור שחברי – זה הסתרת מידע ולא רגישות. נעשה שימוש באינטרנט לקבלת מידע רפואי – נשים מבקשות עצות. אי אמון בצוותי הרפואה עולה בשיח הזה פעמים רבות. 2. שימוש באינטרנט לקבלת מידע על בריאות הנפש. בתוך הקורונה, 60% מהילדים דווחו על מצוקה נפשית בגלל מצוקות של ההורים. חיפוש מונחים בגוגל העוסקים בהתאבדות, בולמיה, פוביה, אנורקסיה – עולה עם הזמן. בקורונה רצו לקבל מידע מהערוצים הרשמיים. 3. אמון – שיעור חיסוני ילדים גבוה באוכלוסייה הערבית. על פי המחקר של נור – ההורים תופסים את חיסון הילדים כפריבילגיה בערבון מוגבל. מתוך תחושת אי הביטחון הזה ממהרים לחסן. אחות טיפת החלב נתפסת כמאד אמינה. במהלך הקורונה התמיכה בצעדי הממשלה בקרב האוכלוסייה הערבית היתה נמוכה.
ד״ר ריקי טסלר, מהמחלקה לקידום בריאות באוניברסיטת אריאל, דברה על "ממצוינות למיצוי – ספורט, פעילות גופנית ועולם ה COACHING כמנוף אסטרטגי להעצמת בני נוער – מצגת מצ"ב. התייחסה למיצוי הפוטנציאל ולא רק למצוינות בעבודה. הציגה מודל שעוסק בעבודה משמעותית. מציעה להשתמש בארגז הכלים של עולם האימון. ארגז כלים זה כולל: - מקור השראה - ראפור - היכולת לייצר תקשורת המאפשרת פתיחות, אמון ותחושת כימיה - קיצור עקומת למידה - מגבירי אושר - רגשות חיוביים, הישגיים, אנרגיה. - מערכת ההפעלה – מחשבה, רגש, פעולה, תוצאה - חוזקות, ערכים על בסיס הנ"ל פיתחה, בתחילת משבר הקורונה, את פרויקט חברו"ת - חוסן, בריאות ותקווה. מדובר בפרויקט חונכות מקוונת אשר מפגיש בין סטודנטים לחינוך גופני או התמחות בספורט לבין תלמידים מבתי הספר המקצועיים. המטרה היא לעודד את התלמיד להתמיד במפגשים עם הסטודנט החונך ולקדם אורח חיים בריא. מחקר מלווה מצא כי תלמידים אשר היו בתוכנית, לעומת חבריהם לכיתה, גילו חוסן נפשי גבוה יותר, מצוקה נפשית נמוכה יותר וכן דיווחו על רמות גבוהות יותר של תמיכה חברתית. נורית שרביט, ממשרד הספורט, דיווחה כי ישנם תקציבים למשרד בתחום מנהיגות צעירה בספורט. בחלק האחרון של הסדנא עבדו בקבוצות לשם שיתוף במידע ודיון על תוכניות מוצלחות ברשויות המקומיות.
