סיכום יום למידה בנושא "השתתפות תושבים" – 20.2.23 השתתפו כ- 100 – מרשויות שברשת, אפשריבריא, משרד הבריאות, בטרם, קופות חולים ועוד
בדברי הפתיחה ציינה ד"ר אפרת אפללו, מנהלת המחלקה לחינוך וקידום הבריאות במשרד הבריאות, שהעיסוק בנושא היום הוא קפיצת מדרגה – ניהול תהליך משותף של מנהלי התהליכים והתושבים הרלבנטיים. בתהליכים כאלה מקבלים אמון בין השותפים, ניצול יעיל של המשאבים וגם מגבירים ערך חברתי/קהילתי. מברכת את כל השותפים לבניית התוכנית ואת כל המשתתפים. מילכה השלימה וציינה שזה יום למידה משותף אחד מתוך שלשה שמתוכננים השנה. הנושא של השתתפות תושבים הוא אחד מאבני היסוד של קידום בריאות בכלל והעיר הבריאה בפרט, על כן צריך ללמוד אותו היטב וליישמו. מציגה את פרופ` עידית בליט-כהן מבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית ע"ש פאול ברוואלד באוניברסיטה העברית בירושלים. עידית התחילה עם הגדרת מונחים – שיתוף ציבור – יוזמה של אנשי מקצוע לערב תושבים. כשמדברים על שיתוף מדברים על כוח שבא מלמעלה למטה. לאנשי המקצוע יש הכוח (קבלת החלטות, משאבים וכו`). המונח השני – השתתפות – משקף את היוזמה של המשתתפים, התושבים. כאן הכוח בא מלמטה למעלה. שותפות – מאופיין ביחסי עבודה משותפים, מצב שבו יש איזון – מתעלם מפערי הכוח בין המשתף והמשתתף - מצגת מצ"ב. לעיתים מזמינים תושבים להשתתף כי רוצים לדעת מה הם רוצים, אוהבים. לא תמיד הציבור משתתף. מזמינים אותם והם לא באים – כנראה לא מעניין אותם. למעשה אין שיתוף ללא השתתפות. אנשים רוצים להשתתף אבל אם לא באמת רוצים לשתף – לא תהיה השתתפות. שני הצדדים צריכים לבוא עם מוכנות. מציגה לוח שמסכם את ההבדל בין שלשת המונחים. מטרות השיתוף נחלקות ל-3: מטרות פילוסופיות – "אף אחד לא יקבל החלטות בשבילי". מטרות פרגמטיות – "למה כדאי לי" – לצמצם את תופעת הניכור, לגייס את הידע של הלקוחות שהוא אחר מזה של המומחים. מטרות פוליטיות – "רוצים לשתף קבוצה שקולה לא נשמע". אנחנו חייבים לשתף את הציבור כי זו זכותו הבסיסית להיות שותף להחלטות שקשורות לחייו. יש קושי גדול לשתף וקושי להשתתף. זה יוצר סרבול בתהליכי קבלת החלטות. "ואם כל אחד יגיד משהו אחר, מה אני אעשה?" כשמשתפים עלולים לאבד חלק מהכוח. כשמשתפים צריך להסביר מה עושים. הצורך בשקיפות מאד מאיים. בין היתר, בגלל סיבות כאלה אנחנו לא משתפים. גם לא ממש מאמינים שלציבור יש משהו חכם להגיד. לפעמים משתתפים אומרים – "את יודעת, את למדת, למה את שואלת אותנו?" לשתף זה קשה אבל גם להשתתף קשה. למה הם לא באים. הרבה מאד פעמים יש תסכול של הציבור ותחושה של בזבוז זמן. הרבה פעמים זה מביא להיעדר אמון. לפעמים זו תחושה של חוסר ידע ועל כן לא יכול להשפיע. לפעמים הם לא יודעים, לפעמים לא מעיזים. חושבים שבלאו הכי לא משנה מה יגידו. כשהפערים מאד גדולים יש שמעדיפים לא להגיב. לפעמים לא מבינים את השפה. משווה ליועץ השקעות שמתקשר ומדבר במונחים לא מובנים לה – לרוב בסוף אומרת לו להחליט מה שהוא רוצה. צריך להסביר טוב ואז אנשים יבינו. שיתוף זה לא הכל או לא כלום – יש דרגות של שיתוף. ארנשטיין ב 1971 קבעה סולם השתתפות. יש סולמות רבים שבאו אחריה. 8 דרגות שיתוף. שיתוף מתקיים כאשר יש מעבר כוח בין מי שיש להם כוח למי שאין להם כוח. אם אין מעבר – זה לא שיתוף. שתי הרמות הראשונות – מניפולציה וטיפול – זה לא שיתוף. שלש הרמות הבאות – מתקרבים יותר לשיתוף. היא קוראת לזה מס שפתיים. שתי הדרגות האחרונות הן שיתוף. מותר לנו לבחור באיזה דרגה של שיתוף רוצים לפעול. אתגרים: - שאלת הייצוג – האם אנחנו מצליחים להגיע לכל האוכלוסיות, מה קורה עם מי שלא מגיעים. עדיף לשתף את מי שרוצה להשתתף מאשר לא לשתף כלל. - דרגת השיתוף צריכה להיות מותאמת לאוכלוסייה – לרמת הניסיון שלה, לרמת האמון שלה. במקום שיש יותר קהילה יש יותר שיתוף. - שאלת התזמון – חשוב לשתף מהתחלה, משלב התכנון. - מודעות למקום, השפה, התרבות – זה מתחבר לשיטות שיתוף שונות לאוכלוסיות שונות. למשל, אם רוצים לשתף בני נוער לא מזמינים אותם למשרד שלנו. צריך להגיע למגרש או לפיצרייה, או דרך קבוצות וואטסאפ. האתגר הוא איך להתאים את דרך השיתוף. אוכלוסייה עובדת אי אפשר להזמין בבוקר. היום יש שיטות שונות – מקוונות, שולחנות עגולים, קבוצות מיקוד. - הדבר הכי חשוב – לתאם ציפיות לגבי התהליך עם המשתתפים. צריך להגיד מי מקבל החלטות בסוף, צריך להגיד מראש מה ניתן לדיון ומה לא. אחרת יכולים לקלקל. חיבת להיות שקיפות. ברסון כתב על ששת ה R שיקבעו אם תהליך ההשתתפות יצליח או לא: הכרה, הכבוד לאנשים, התפקיד שכל אחד לוקח, היחסים, מה יוצא לי מזה שאני משתתף, התוצאות. ש. כמה תושבים צריכים להיות בקבוצה של השתתפות? ת. הכמות אינה קובעת. במצבים מסוימים רוצים כמה שיותר, באחרים – נלך על אנשי המפתח (רבנים באוכלוסיות דתיות). מאד חשוב להכיר את הקהילה לפני שיוצאים לדרך השיתוף. אם מכירים את הקהילה אפשר גם לדעת כמה ואת מי צריך להביא לשיח. ש. לפעמים אנחנו מתלבטים אם בכלל רצוי לשתף, כי זה כ"כ מרכב ומסובך. יחד עם זאת, כשבנו פארק ליד הבית אנחנו תוהים – את מי הם שאלו? ת. כשאנחנו בצד של בעלי הכוח אחנו שואלים את עצמנו אם צריך לשתף. כשאנחנו בצד של התושב – אנחנו תוהים את מי הם שאלו. אנחנו רואים את הדברים אחרת תלוי באיזה צד אנחנו. דוגמאות לפעילויות משתפות תושבים ברשויות: גב` זוהר יחיאלי, מתאמת בריאות, מ.א. עמק הירדן – הציגה את פרויקט "נשים בורוד". – מצגת מצ"ב. שיתוף תושבים הוא חלק מהתפקיד שלה. בחרה להציג את הפעילות של חודש אוקטובר הורוד להעלאת המודעות לגילוי מוקדם לסרטן השד. במועצה האזורית יש 22 ישובים, היא מאד מפוזרת, פועלת עם הנהגות היישובים, שיתוף של צוותים בישובים, מקיימת עבודה משותפת. צוות החודש הזה פועל כבר 3 שנים, 6 נשים, תושבות, נשאיות ל BRCA, פועלות בהתנדבות. המטרה ליצר קשר עם הישובים, עם רכזות הבריאות, רווחה, תרבות, מנהלי קהילות, מובילי החינוך פורמלי ובלתי פורמלי. בראשון לאוקטובר קישטו מתנדבים את צומת צמח בורוד. קיימו את טכס הורד (יוזמה של "לביאות ורודות") – לזכר נשות עמק הירדן שנפטרו מסרטן השד. היו 200 חותרים וחותרות. 70 חותרות דרגון, חלקן מחלימות מסרטן השד. הכינו ערכת הסברה לגילוי מוקדם של סרטן השד. ברוב היישובים קיימו פעילות בחודש זה, קישטו מיצגים במרכז הקיבוץ, העבירו מסרים. התקיים מרוץ בוורוד, ביוזמת תושבת קיבוץ כנרת אשרגייסה מתנדבות. זו כבר מסורת. הנוער הצטרף לפעילויות, באמצעות מחלקות החינוך בישובים – קישטו אופניים בוורוד. יש להקת מחול של סבתות – הכינו ריקוד לכבוד החודש והופיעו אתו. גב` מיכל דריהם, מתאמת הבריאות של יוקנעם הציגה שיתוף ציבור במרחב הביוספרי במועצה האזורית מגידו, שם עבדה לפני כ 10 שנים, באגף ההנדסה והיתה שותפה לכל התהליכים – מצגת מצ"ב. הם הובילו תהליך משתף של תכנון המרחב הביוספרי. פעלו לפי מודל ברור שהכתיב השתתפות ציבור בתהליך התכנון. תושבים ותושבות יחד עם גורמי מקצוע ונציגי המועצה פעלו יחד. השיתוף נעשה במספר רבדים: צוות מתאם – מקצועי, דיונים ציבוריים – כל הציבור הוזמן – הם קיבלו החלטות, צוותים ציבוריים – קק"ל, מנהל התכנון וגורמים מקצועיים, פורומים מקצועיים – תושבים ואנשי מקצוע מהמועצה – החלטות התקבלו מתוך הסכמות ולאחר למידה. כדי להבטיח השתתפות הציבור בקבלת החלטות המשפיעות על אופי האזור, חוקקה המועצה האזורית חוק עזר לשיתוף ציבור. חוק העזר מגדיר כי בכל החלטה שמשמעותה שינוי מתוכנית האב של המרחב תתקיים הצבעה בקרב כל תושבי המועצה במטרה לאשר או לדחות את ההצעה. הפורום התכנס פעמיים בשנה. עקרונות התכנון הביוספרי נכנסו גם למערכת החינוך, לתיירות. עו"ד נטלי צרכי מסורי, מקדמת בריאות ומנהלת לשכת ראש העיר, באר יעקב הציגה "פעיל בכל גיל". בבאר יעקב, השתתפות ציבור זו דרך חיים. מתנהלים בקבוצות וואטסאפ עם תושבים – לפי שכונות, הנהגות הורים, הורים לבעלי צרכים מיוחדים. נותנים מקום לתושבים להעלות רעיונות. מצגת מצ"ב. כמי שמנהלת את לשכת ראש העיר, מתפקידה גם לקדם את ראש העיר. פעיל בכל גיל – זו תוכנית שיזמו התושבים. חבר מועצה שלא ממפלגתו של ראש העיר אחראי על המתנ"ס. משתתפי הפעילות במתנ"ס התלוננו שעקב כך הם מקופחים – לא מקבלים טיולים, סדנאות והרצאות. הגיעו לפגישה עם ראש העיר בנושא – מכאן זה נולד. הם העלו צורך והעירייה נתנה מענה – תוכנית פעילות גופנית לגיל השלישי, אחת לשבוע עם מדריך מקצועי, בפארק. הכינו ערכה – חוברת בשפות שונות, אביזרים לפעילות גופנית בבית. התוכנית התחילה עם כושר, בהמשך נוצרו חברויות, הפגת בדידות, יוזמים טיולים, העירייה מסבסדת. היתה כאן הקשבה ממושכת לצרכים המשתנים. יש גם קבוצת וואטסאפ. החליפו מדריכה לנוכח הדברים שעלו בקבוצה. הם היו זקוקים למדריכה חמה ורגישה. בעקבות החלפה זו עלה מספר המשתתפים מ-30 ל 70. היום יש כבר שתי קבוצות. לאחרונה, לבקשתם, נעשים אימונים גם במתחם סגור, עם אביזרים. ההקשבה והשיתוף הביאו את ההצלחה. דיון נעמה מאור – התייחסה להצגת שלשת הדוגמאות – רואה את הלהט וקובעת כי בריאות עושים באהבה. אם זה משהו שמאמינים בו – מרגישים בזאת. אוריאנה -חוששת לבצע סקר תושבים בו שואלים מה טוב להם ומה לא, צריכים להיות מאד זהירים עם זה, בעיקר בשנת בחירות. עידית – לפעמים יש תחושה שחייבים סקר. לפעמים מבזבזים זמן ומשאבים לצורך סקר ואפשר פשוט לצאת לשטח ולשוחח עם האנשים כדי ללמוד מה הם צריכים או רוצים. שלשת הדוגמאות משקפות רמות שונות של שיתוף. הדוגמא הראשונה, של זוהר, היא דוגמא של רמות שונות של שיתוף עם קבוצות שונות של אוכלוסייה. יש דרגות שיתוף שונות, חשיבה יצירתית. הדוגמא השניה היא דוגמא של רמה גבוהה של שיתוף – קבוצות אוכלוסייה שמצליחות להשפיע על מדיניות. הדוגמא של נטלי – דוגמת השיתוף התבססה על הקשבה, אבל התושבים נשארים צרכני שירות. מאמינה שבכל מקום מתאים משהו אחר. אילנה שמלה ללום – הקשבה לצרכים המקומיים חשובה, בהתחלה אנחנו נותנים שירות לפי מה שאנחנו תופסים כצורך. לאחר מכן יש יותר נכונות של התושבים להשתתף. מיכאל – מתייחס ללהט והרצון של נותני השירות – זה מאד חשוב. כשבאים לשרת ציבור עם להט זה מהווה זרז. זה נכס. שולי – השתתפה בתהליך שמשתף תושבים בנושא של מהי בריאות במרחב הציבורי. היתה התייחסות בעיקר לשירותי בריאות. זה לא ממש תרם להבנה של מה צריך לעשות לקידום אורח חיים בריא. שרון – הוסיפה שהשאלות שנשאלו בצורה מקוונת אכן הניבו את התשובות הנ"ל אבל בקבוצות מיקוד, בהן היה שיח, קיבלו התייחסות יותר ממוקדת. סמדר – גם קופות החולים מעוניינות בשותפות של תושבים – ביחד עם מתאם הבריאות העירוני אפשר להגיע לתוצאות טובות. לירי – הרבה פעמים צריך לחפש מידע קיים – מכתבי תלונה, ברכה, פניות ל 106 – יכול לכוון לצרכים. אפרת – הנושא כבר מופיע באמנת אוטווה. זה אחד הבסיסים לעבודה בקידום בריאות. נורית גוטמן – יודעים שזה תהליך שצריך להשקיע בו הרבה. כשזה בא לקבלת החלטות, צריך להשקיע. חשוב להכין בסיס ידע משותף, צריך להכיר את המגבלות, מה השיקולים בעד ונגד. זה דורש עבודת הכנה לפני תהליך השיתוף. מילכה – דוגמא שהיתה בעיריית ירושלים, כשרצו לשתף אזרחים ותיקים בתכנון שכונתם נתנו להם קורס קצר במושגי מפה על מנת שיוכלו להשתתף בשיח. לעיתים, כאשר תושבים באים לא מוכנים למפגש כזה זה עלול לגרום להם יותר נזק מתועלת. לסיכום – כולם ברכו את כולם על יום למידה מפרה ומעניין.
