השתתפו: כ 80 מרשויות שברשת, אפשריבריא, משרד הבריאות, בטרם, קופות חולים ועוד
סימא ווצלר, הרכזת המקצועית של הרשת, פתחה את המפגש וציינה שהנושא של היום "חירום ושיגרה" הוא נושא שעלה מהשטח, בעקבות המצב. ראינו רשויות מוכנות לחירום וכאלה שאינן מוכנות, אך כולן התעשתו במהירות ופעלו כנדרש. רשויות שונות זו מזו. ברוח התקופה מזכירה את שירה של נעמי שמר: "דע לך שכל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד משלו, דע לך, שכל עשב ועשב, יש לו שירה מיוחדת משלו ומשירת העשבים נעשה ניגון של רועה". כך כל רשות שונה זו מזו. מציעה שכל אחד ייקח מהיום הזה את מה שמתאים ליישובו. מברכת את מאיה שריג על כניסתה לתפקיד כמנהלת אפשריבריא. מילכה – המפגש של היום הוא חלק ממסורת של מפגשים משותפים של הרשת ושל משרד הבריאות / אפשריבריא. המפגשים מיועדים הן להעשרה והן ללמידת עמיתים. נדא עליאן – מ"מ מנהלת המחלקה לקידום בריאות במשרד הבריאות, מברכת על המשך המסורת. היום הזה הוא הזדמנות ללמידה הדדית. בקול הקורא של אפשריבריא השנה ישלבו חוסן ובריאות נפשית. מאיה שריג – מציגה עצמה – באה מתחום ניהול פרויקטים, עובדת סוציאלית קהילתית. נכנסה לתפקיד החדש במקום לירי. התחילה לפני שבוע. סימא מציגה את מר יריב סנדלון, מנהל אגף ביטחון, פיקוח וחירום בעיריית פתח תקווה – דיבר על התמודדות הרשות המקומית בשעת חירום, בדגש על בריאות בחירום – מצגת מצ"ב. מציג את העיר פתח תקווה, עם כ 280,000 תושבים, 3 אזורי תעשיה גדולים, האוכלוסייה מאד מגוונת. יחסית צעירה. מוסדות חינוך רבים. מתכוננים לירי טילים ורקטות, בעיקר מהצפון. החומרים המסוכנים מטרידים אותם. יש פערי מיגון, בעיקר במרכז העיר ובמזרח. בשעות היום, עם היוממות, מכפילים את גודל האוכלוסייה. מבחינת הנזק – נפגעים, הרס, תוצרי לווי (חומ"ס, מחלות), תשתיות מתקדמות יותר רגישות. משבר חשמל מאד משמעותי מבחינת היערכות. צורך בהיערכות לקיומם של מפונים ועקורים. ערוכים לתת מענה לכל אירוע – גם הקורונה היתה משבר בעיר. צריכים לתת מענה יעיל. 6 אבני יסוד – הרשות עצמה צריכה להמשיך לתפקד. כוח האדם צריך להיות מרותק וצריך לתת גם להם מענה. אזרח בחירום צריך מענה על שירותים. השותפות מאד חשובה. העיר מחולקת ל 7 רבעים. מצפים שיהיו מתנדבים שיסייעו ועובדי הרשות יתמקדו ברובד שלא יוכל להסתדר לבד. צריך לספק שירותים, מידע בכל תחומי החיים, ממשיכים לפנות אשפה גם בחירום, עוסקים בתווך המידע שמגיע ממוסדות המדינה. ראש העיר הוא גם ראש מטה מל"ח. עובדים במכלולים. יש יחידת קישור לפיקוד העורף. לכל עובד עירייה יש תפקיד בחירום. ההתנדבות היא כלי חשוב במתן מענה, בעיקר לחלשים. מבוסס על עמותות וארגונים קיימים. יש יחידת חילוץ גדולה עם 250 איש מחולקים לרבעים, מצוידת. אמורים לפתוח 32 מרכזי קליטה על בסיס בתי ספר. יש 60 מקומות בהם אפשר לחלק מים. הציוד קיים והפריסה קיימת. מניחים שרוב האוכלוסייה תבוא לקחת מים. בעזרת מתנדבים ניתן יהיה להביא הביתה מי שתיה לאוכלוסיות המוחלשות. מבינים שצרכי האוכלוסייה בשעת חירום גדלים ומתחדדים. המשימות שניתן לבצע ללא תלות בזולת נעשות מרכבות יותר. מצב של בתי מרקחת סגורים, טיפול בנפגעי חרדה, קבלת מידע על נפגעים ותווך המידע, צורך בליווי משפחות, סיוע לאנשים באשפוז ביתי, מטפלים צמודים שיעלמו וכד`. המענה הרשותי בתחום הבריאות – יש 5 בתי חולים בעיר, יש 29 מרפאות שמוגדרות מרותקות. עושים שם בקרה כדי להבין ולהכיר. פועלים בשותפות עם מד"א, כל ארגוני המתנדבים, איחוד הצלה, עזר מציון ויד שרה, 9 טיפות חלב. התפקיד של הרשות בתחום זה: תווך המידע, שינוע מטופלים, בכל רובע יש עובדי רווחה, סיוע לקשישים ובעלי מוגבלויות (שינוע תרופות, חלוקת מזון). מתמקדים באוכלוסיות המוחלשות. יכול לשדך משפחה שתסייע לקשיש. זה מקל על עבודת הרשות. יש יחסי גומלין – עדכון הוראות, הדרכות, בעזרת הנתונים וה BI – אם ידע היכן יש מאושפז בית – יוכל לסייע לו. הוא מודע לצורך בחסיון הפרט – הוא לא צריך לדעת מה יש לחולה רק היכן הוא נמצא ומה צרכיו. מתואם עם בתי החולים, עם מד"א, קופות חולים – איזה מרפאות מרותקות, ממוגנות, אחודות. אם מכירים את האנשים שאיתם צריך לעבוד – זה עובד טוב יותר. על ענין הגנרטורים – אין לזה פתרון. עדי חמו – מודה ליריב ומעלה סוגיה שלא הוזכרה בדבריו – הקשר עם משרדי ממשלה. מציין את העובדה שהרשות המקומית פועלת על פי הנחיות משרדי הממשלה, מדווחים ללשכת הבריאות על שירותים שנותנים. יש בהרצליה כ 2,500 מפונים, במלונות. שירותי בריאות כללית מספקים שירות אחוד למפונים. יריב משיב שעובדים מול משרד הבריאות, בשוטף. מיכל – משיחה עם ממונה שעת חירום בלשכת הבריאות המחוזית עולה כי יהיה תיעדוף בחירום לרשויות גדולות, בכל הנוגע למרפאות אחודות. יש בעיה עם אספקת גנרטורים. הרשות צריכה לספק למרפאות אחודות ולמחוללי חמצן. עם כל התיקיות שיש, לא הכל סגור עד הסוף. הדברים הקטנים האלה מטרידים את הרשות המקומית. עינב – דרכי העברת מידע בעת עלטה ושהות ממושכת במיגון. מה יש מלבד כריזה. יריב – כל נושא החשמל, התשתית הראשונה שעלולה להיפגע, מרכב מאד – האם יש גנרטור, משך פעולת סוללה, איך מעבירים מידע – אירוע מאתגר. העברת מידע באמצעות מכשירים סלולריים - מצבר של סלולר יכול להחזיק מעמד שעתיים. צריך יהיה להעביר הנחיות עקרוניות בתוך השעתיים האלה. אפשר להגיע לתושבים באמצעות כריזה, אולי להכניס אנשים למיגון קבוע, להשתמש במבנה הרבעים, באמצעות המנהיגות הקהילתית – ועדי בנין יגיעו למנהלת הרובע, שם יש גנרטור ומשם יעבירו מידע. צריך גם לספק סולר לגנרטורים. אירוע מרכב ביותר. סימא מציגה את פרופ` נורית גוטמן, מהחוג לתקשורת באוניברסיטת תל אביב. דברה על תקשורת עם תושבים, בעת חירום, בנושאי בריאות – לקחים מתוך תקופת הקורונה – מצגת מצ"ב. מודה לרשת ערים בריאות על ההזדמנות להציג כאן את ממצאי המחקר, ועל שסייעו להשגת חלק מהמידע. מציגה את צוות המחקר. המחקר נעשה במימון המכון הלאומי לחקר שירותי בריאות ומדיניות בריאות. התחילה עם תזכורת לגבי מהותה של תקשורת סיכונים, תחום שהתפתח בעשרים השנים האחרונות. העקרון הראשון – לשמור על אמון הציבור ושקיפות – מרכיב בחיזוק החוסן, שכולם מדברים עליו היום. צריך לתת הסבר על הסיכון וחומרתו אך להימנע מהפחדה. להתייחס לאי וודאות. נוטים לפעמים להתבטא בוודאות יתר. לספק המלצות מפורטות, להביע אמפתיה, לעורר מוטיבציה ומסוגלות עצמית. מאד חשוב לשתף את אוכלוסיות היעד. אלה עקרונות מנחים מקובלים בעולם. הרבה מחקרים עסקו באמון הציבור. סקר של המכון למחקרי ביטחון לאומי מאוגוסט 2020 הראה כי 74% מהציבור לא סומכים על הכנסת ו 70% לא סומכים על הממשלה. נתונים דומים יש גם היום. אחוזים יותר גבוהים סומכים על הרשויות המקומיות. אשר לאמון בידע המקצועי, רואים את זה גם היום – מפיצים הרבה מידע ברשתות מגוונות. במחקר שלה הראו שבציבור לא האמינו שלמשרד הבריאות יש בלעדיות על הידע בנוגע למגפה. פחות מחצי הנשאלים חשבו שאפשר לסמוך על מידע ממשרד הבריאות. רק 37% חשבו שמידע שמטיל ספק במידע של משרד הבריאות הוא מידע כוזב. רק 16.6% נטו להאמין יותר למומחים ממשרד הבריאות מאשר למומחים מחוץ למשרד. זו תופעה של דעות שונות שצריך לקחתן בחשבון. במחקר מצאו שברשויות, אותן ראיינו, היו מודעים לחוסר האמון בממשל המרכזי וניסו להתמודד עם הבעיה. ראו במחקר שלא רק שקיפות לגבי המידע אלא גם מי נמצא באגפי הרשות והנושא של נגישות. אחד הלקחים – הקפדה על שקיפות גם ברמה המקומית. התמודדו גם עם מידע כוזב. מה הם הנושאים שהתושבים רצו לדעת? הופץ מידע רב. הושקע כסף רב בהעברת מידע לציבור, אך גם בסקר שעשו כעבור שנה היו אותם ממצאים – המידע שעבר לא ענה לצרכי הציבור. המידע שעבר אמר מה לעשות אבל לא איך להתמודד עם הקשיים. מה הציבור כן רצה לדעת? על פי מחקר איכותני שבצעו – על איך להתמיד בפעילות גופנית למרות הקושי, בעיקר אם פוחדים לצאת החוצה. איך לשמור על תזונה בריאה, איך להתמודד עם חששות, איך לשמור מרחק עם אנשים קרובים. מידע כזה בקושי הגיע לציבור. חלק מהרשויות ספקו את המידע הזה. המסקנה היא – חשוב להפיץ מידע ספציפי ורלבנטי בנוגע למצבים שונים ומותאם לאוכלוסיות היעד השונות. צריך להיות עם היד על הדופק ברמה הרשותית, הקהילתית, השכונתית. נמצא שלרשות המקומית יש תפקיד חשוב בהפצת מידע לציבור. הוזכר קודם שיש צורך בתווך המידע. במחקר הנדון נמצא שבשעה שברמה הממשלתית עסקו בהסברה, ברשויות המקומיות הדגש היה על עידוד, סיוע ותמיכה. התושבים ביקשו לראות מישהו שהם מכירים וסומכים עליו. הרבה השתמשו בדוגמאות אישיות חיוביות, התאימו את התכנים לאוכלוסיות ספציפיות, השתמשו במומחים מקומיים, שלא מזוהים עם משרד הבריאות, צילומים מקומיים. השתמשו במתנדבים לצורך תרגום חומרים (מחוסר תקציב), הצוות קטן, פועל ללא בקרה. הפיקו גם משחקים מקומיים לילדים. המשאבים מוגבלים. זה אחד הלקחים – צריך להגדיל את המשאבים לתקשורת ברשויות המקומיות. היתרון של הרשויות המקומיות – יכולות להגיע לאנשים בשכונות. חשוב לבחון למי מגיעים ולמי לא מגיעים. ברשויות השונות היו יוזמות רבות שבאו לחזק את התושבים. צריך לבנות מנגנון לשיתוף ברעיונות האלה. לתת אפשרות לחלוק ידע ומשאבים. הנחיות שהגיעו מהממשלה לא תמיד היו מתאימות לתושבים – לא רק משום שהשפה משפטית, אלא פשוט לא מתאימות לתושבים. ישנם 10 תנאים למימוש הפוטנציאל התקשורתי של הרשויות המקומיות: צריך להיות גורם מתאם ארצי, שייעזר ברשויות המקומיות (היתה ביקורת על כך שלא מספיק נעזרו ברשויות המקומיות). חשוב לקבל את הרציונל המפורט, צריך להיות צוות מקצועי עם הכשרה בתחום התקשורת – זה לא היה בכל הרשויות. דוברות ויח"צ לא מספיק. צריך תקציב, צריך שיתופי פעולה בתוך הרשות. צריך לשתף מומחים מהקהילה, צריך לקבל משוב מהתושבים. סקרה בעיות בתכנים שהופקו, בעיקר ע"י הרמה הלאומית: המלצות כלליות, שימוש בסיסמאות, הגזמה ואיום, הטלת אחריות על הציבור כגורם אחראי בלעדי למצב, הבטחות שאין אפשרות לממש, שימוש בלשון זכר בלבד, בלשון ציווי. כל חומר שיוצא חייב לעבור בקרה. במקום להציב שלטים שמדברים על ניצחון (גם עכשיו) רצוי להפגין איכפתיות, זה החוזק של הרשות. היה שימוש רב מדי באיומים והפחדה, שימוש בצבע אדום, דברים מאיימים – משאיר רושם רע. הציבור לא רוצה שיעסקו בהפחדה. השימוש בהפחדה נעשה על ידי גורמים חסרי ידע בתקשורת סיכונים. לא מומלץ. דווקא ברשויות אמרו שלא מעוניינים להפחיד אלא לספק מידע לתושבים והתושבות. האלמנטים שצריכים להיות בכל מסר תקשורתי בנוגע לסיכון: מהו הסיכון וחומרתו, ללא הגזמה, מה הרלבנטיות שלו לפרט והסביבה הקרובה, מה התועלת בהתנהגות המומלצת, הספקת המלצות יישומיות מותאמות לאוכלוסיות מגוונות, וחיזוק המסוגלות העצמית להתמודד עם קשיים. ראו דוגמאות טובות ברשויות. אלמנטים ויזואליים אמורים לחזק את התוכן. במחקר מצאו בחומרים תקשורתיים הן של הממשלה והן של רשויות שבהם היתה אפילו סתירה בין המסר הכתוב וזה הויזואלי, האיור. למשל, ממליצים לשמור מרחק בין אנשים אך באיור הדמויות קרובות. גודל הפונט אמור לכוון למסר העיקרי – לא תמיד התאים. שימוש רב בצבע אדום, גם כאשר המסר חיובי. עיצוב שלא מחזק את הטקסט הוא בעייתי. על כן חשוב לעשות בקרה והערכה מעצבת עם קהל היעד, מה שלא תמיד ניתן לביצוע בעת חירום. דוגמא נוספת – שלטים זהים שפוזרו בכל הארץ, כל עיר הוסיפה את שמה לכותרת אבל בכולן דמויות בהירות כחולות עיניים – לא תמיד מתאים למקום, ועלול ליצור תחושת ניכור. סוגיות אתיות שעלו בראיונות – איך פונים לילדים? צריך לדעת איך לחשוף את הסיכון, תיוג וסטיגמטיזציה. היו רשויות ששמו מדבקות על בתים של חולי קורונה. היתה הדרה של דמויות נשים. הומור שמתבסס על לעג – לא יעיל. המלצות לסיכום: להקפיד על שקיפות - ולתת הסבר מנומק והגיוני להמלצות, להתייחס לחוסר ודאות, לקבל ולהכיל השמעת דעות אחרות, שיתוף ציבור ושימוש בערוצים אינטראקטיביים לשאלות, הכשרה לצוותים בתחום התנהגות, תקשורת סיכונים ואתיקה, להדגיש את ההבדל בין מידע בנוגע לחומרת הסיכון לבין הפחדה, להביע אמפתיה ואכפתיות, להימנע משימוש בסיסמה כוללת ולהימנע לגמרי מלשון ציווי, להשתמש בתכנים שמעוררים חשיבה, שיקול דעת, אכפתיות וערבות הדדית, לספק מידע יישומי שהינו רלוונטי לאתגרים בחיי היום-יום ולהתמודדות עם קשיים, "לצאת מהבנאליות" בתכנים, בעיצוב וגרפיקה מותאמת במדויק ליעדים, ולא לוותר על אסתטיקה ועל בקרה. להתחיל להיערך היום!
גילי שנהר, המשרת במערך המילואים בפיקוד העורף כמסביר לציבור בחירום, מרצה במסגרות אקדמיות אחדות, השתתף במשלחות סיוע של צה"ל והיה שותף למחקר של פרופ` נורית גוטמן, הצטרף למפגש שלנו והשלים את נקודת מבטו לנושא. ראשית, צריך להיות לנו אמון בתנאי אי וודאות. השילוב בין הרמה הלאומית והמקומית הוא מאד חשוב. מי שמכיר הכי טוב את האזרחים היא הרשות המקומית. חשוב לעשות את ההכנה מראש, להכיר את הדברים. מציין שוב שהאמון במערכות והשקיפות הם מרכיבים מרכזיים. אם הציבור מרגיש שלא נותנים לו את המידע, זה מאד משמעותי. אפשר לומר לציבור שהמציאות אינה פשוטה. האיומים יכולים להיות מסוגים שונים, רעידת אדמה, מלחמה, מגפה. האתגרים יהיו. השאלה היא לא האם אלא מתי ועל כן צריכים להיות ערוכים.
דוגמאות מהשטח
מירי בן דוד, מנהלת מחלקת בריאות בעיריית אשדוד – איך התנהלות בשגרה מסייעת בשעת חירום. המוטו שלהם – מה שעובד בשגרה – יעבוד בחרום. יש לה קשר ישיר לכל הקופות, לבית החולים וללשכת הבריאות המחוזית, ביום יום. כמובן שזה עובד גם בחירום. יש לה וואטסאפ של כל גורמי הרפואה – על כל שאלה שמועלית מקבלים תשובה מידית. לפני שנתיים הקימו קהילה להורים לילדים בני 0-3, המשיכו להפעיל בצורה וירטואלית גם במלחמה. יש חוסן בעיר. המטרה העיקרית שלהם לחזק את החוסן של האוכלוסייה החלשה ושל התושבים בכלל. חלק מהחוסן הוא התגובתיות המהירה של העירייה. מציגה תמונה של "נפילה" שהיתה בעיר בשעה 12:49, בשעה 14:49 המקום נראה מאורגן/מתוקן, כפי שהיה לפני האירוע. כל הגורמים פועלים יחד בכל רובע ונותנים מענה מלא לתושב. ההמלצה – קשר ישיר וקבוע עם כל גורמי הרפואה בעיר ביום-יום. לשאלת עדי לקבל דוגמא מעשית לטענה של `הפועל בשגרה יפעל בחירום` – מתייחסת מירי לדוגמא של קשר עם חברת חשמל. זו מעדכנת לגבי הפסקות חשמל יזומות בעיר מספר גורמים בעירייה, כולל אותה. היא זו שמעבירה את המידע לקופות החולים על מנת שיערכו בהתאם. בשעת חירום, קופות החולים ותחנות טיפת חלב מעדכנות אותה איזה מרפאות פתוחות ואיזה לא ואם צריך לתת אתר חלופי, בשל בעיית מיגון – זה נעשה מיד.
דברת דיטקובסקי, מנהלת היחידה לקידום בריאות במועצה האזורית חבל מודיעין, הביאה את סיפורה – איך יכול החירום לתרום לשגרה. מצגת מצ"ב. במועצה האזורית 24 ישובים, מרחב כפרי. העבודה שונה מזו שבערים גדולות. מספר תוכניות התפתחו במהלך שגרת החירום הנוכחית. 1. הגיל הרך חונה במספר מחלקות ועמותות. הבינו שהמעונות יהיו אחרונים לחזור לשגרה, מסיבות שונים, לכן ציפו שלהורים לילדים בגיל הרך, בעיקר אם האבות מגויסים, יהיו קשיים. החליטו להקים שולחן עגול של כל מי שמעניק שירותים לגיל הרך. בנו שאלון קצר והעבירו להורים לילדי המעונות – שאלו מה יכול לעזור להם בתקופה הזו. זה עזר לכוון את המענים אך גם סייע באיתור מקרי קיצון אותם הפנו לשירותי רווחה או שפ"ח. התחילו עם מפגשים מקוונים. תחילה עסקו בשגרה בימי חוסר שגרה, תזונה בשעת חירום. קיימו גם מפגשים פנים אל פנים באזורים מוגנים. כשהמעונות חזרו לפעילות, המשיכו בהרצאות – על קושי ופרידה, שינה, חזרה של הרטבה. היו קשובים לשטח והציעו תכנים בהתאם. מיתגו את הפעילות הזו – נתנו לה את השם "ונטילטור" – מרחב נשימה להורים לגיל הרך. כשהתקבעה שגרת חירום – החליטו שהונטילטור ימשיך להתקיים גם לאחר המלחמה. מה שחשוב – הקשר לשטח והרתמות כל השותפים לעשייה משותפת. 2. תוכנית לחיזוק החוסן של בני הנוער: בעקבות פניות של הורים, בתי ספר, המחלקה לביטחון קהילתי ועוד מחלקות, הבינו שיש בעיה עם הנוער. התאספו סביב שולחן עגול, סקרו את המגמות יחד. יצרו קבוצת משימה משותפת לביטחון קהילתי, מחלקת הנוער וקידום בריאות. עשו מיפוי צרכים, גיבשו תוכנית מותאמת אישית לכל ישוב, בהתאם לצרכים המקומיים. זאת היתה נקודת מפנה. בזכות התוכנית הזו, המידע שהצליחו לגבש הוא אוצר – כוון את תוכניות העבודה ל 2024 לכל המחלקות. אם משהו צץ בבית הספר, זה ממשיך לבלתי פורמלי. כולם מדברים באותה שפה. המלחמה סייעה בגיבוש בין-מחלקתי. קיימו קבוצות שיח, פעילות להגנה עצמית, עסקו במיניות, מניעה והתמודדות עם חרמות. בעיקר היה חשוב להוציא את בני הנוער מהמסכים, להפגיש ביניהם. 3. חיזוק החוסן לעובדי המועצה: לא הצליחה ליצור מענים בהקשר לזה בשנה האחרונה, אך כן הצליחה בתקופת המלחמה. לעובדים היה עומס משימות, עבדו ימים ולילות ברצף, התמודדו בעצמם עם אתגרים אישיים. פתאום היתה להם פניות לעסוק בזה. הצליחו ליצור מפגשים אישיים עם עובדת סוציאלית, או מעגלי ריפוי אגפיים שהונחו ע"י מטפלת הוליסטית, לווה בשיח משתף, מכיל. העובדים הרגישו הקלה, הרגישו שמתייחסים אליהם, פתחה אותם להתנסויות שלא הרשו לעצמם להתנסות. עכשיו גם משלבים בתוכניות העבודה שלהם. לסיכום – חשוב לבחון את קהל היעד עצמו, התייעצות מקצועית רחבה רבגונית מביאה לפתרונות טובים יותר, התייעלות וסנכרון בין מחלקתיים. חשוב גם להפיץ ולפרסם את הפעילות. לכל פרסום הצמידו כתובת רלבנטית כדי שאנשים ידעו לפנות. בתשובה לשאלות של אוריאנה – דברת נעזרת בספקים מקצועיים מקומיים (ברוב המקרים). אשר לבחירת העובדים לתוכנית – כל אגף, שמנהלו היה מעוניין, הגיע לסדנא בשעה מתאימה לו.
אתי בוסקילה, מנהלת אגף הספורט ומקדמת בריאות עירונית בגני תקווה, הציגה התנהלות יצירתית של עירה לשעת חירום, אשר גובשה בחודשים האחרונים. גני תקווה מונה כ 25 אלף תושבים. ב-7.10 היה כאוס, גם מי שרצה להגיש סיוע לא הצליח להגיע ליעד. יוזמה של תושב, מומחה לחקר הטרור, הניח שבמצב קיצון (מלחמה, רעידת אדמה וכו`) יקרו שני דברים. או שבתי החולים יהיו בתפוסה מלאה ולא יוכלו לתת מענה לפצועים או שהדרכים יחסמו ולא תהיה גישה לבתי החולים. ביוזמתו, העירייה הוציאה קול קורא לתושבים – כל מי שעוסק בתחום הרפואה, מוזמן לבוא להתנדב ולתת שירות בעיר, בחמישה מוקדים, בשעת חירום. חמישה `בתי חולים שדה`. לקחו את מפת העיר – חילקו ל-6 אזורים. על המפה איתרו את כל אנשי הרפואה הרלבנטיים שמוכנים להתנדב בשעת חירום, כולל רופאים, אחיות, פרמדיקים, ואנשי מנהל. יש מידע על כל מתנדב על פני המפה האינטראקטיבית שלהם. כל אחד יכול להיכנס למפה. פתחו מוקדים במקומות שיש מרחב מוגן גדול, חיבור למים, מקום נגיש. הציבו ארון בכל מוקד, יש שם אלונקה, שילוט בכל מוקד – כל אחד יוכל לדעת היכן הארון, מי איש הקשר, מי מחזיק במפתחות הארון. הכינו ערכות עם קלסר, מספרים, צמידים, וסטים. מד"א העבירו את הטפסים שלהם לרישום. תיקים עם ערכות הנשמה – קיבלו תרומה מארה"ב. אם יפתחו פחות מוקדים – ניתן להעביר את התיקים ממקום למקום (לא מאוכסן בארונות). העירייה רכשה מתקנים למילוי מים, נמצא בינתיים בתאגיד המים. נרכשו גנרטורים. בעת חירום יקבלו ממד"א מכשיר קשר כדי שיוכלו לסנכרן איתם את השירות. כל המיזם הזה הוא בשיתוף מד"א. כל הפרטים נמצאים במפות גוגל והכינו אגרות מידע. בנוסף, הקימו מייל ייעודי כדי לרכז מידע. בתוך כל זה עלו סוגיות, למשל, מה עם האחריות המקצועית – סגרו עם מד"א שכל הצוותים יוגדרו כמתנדבי מד"א. כל המתנדבים מוזמנים לכנס ב 30.1. בדיון: דפנה – שואלת איך כל המתנדבים יכולים להתנדב בשעת חירום – הם הרי אמורים להיות מצוותים לבתי החולים והקופות. אתי השיבה – פתחו 5 מוקדים, בכל אחד מצוותים לפחות שני רופאים. בשעת הצורך יוכלו לפתוח בין 1 ל 5 מוקדים ולשנע כוח אדם ביניהם על פי הצורך. מדובר על תרחישי קיצון שבהם האנשים כלל לא יוכלו להגיע למקומות העבודה שלהם. יכול להיות שבזמן אמת יתנדבו עוד אנשי רפואה. מיכל מוסיפה שגם במבשרת יש להם כוננות של אנשי חירום. יש 80 רופאים, אחיות, פרמדיקים וחובשים. שאלו מי נמצא מרותק למקומות עבודה בחירום – מתברר שלא כולם מרותקים. אפשר למצוא את אותם אנשים שיעמדו לרשות הרשות המקומית. אתי – מתוך העבודה הזו, הם למדו ממד"א ופיקוד העורף שזה הכיוון שלהם בהיערכות המקומית. מתכוונים להעביר את האחריות לרשויות המקומיות. מיכל שואלת עוד – איך מתמודדים עם זה שיש גם שירותים של איחוד הצלה והקשר הבעייתי שלהם עם מד"א. איך בחרה לעבוד דווקא עם מד"א. אתי בתגובה מציינת – לא נכנסת לפוליטיקה. לכולם יש עניין להצטרף למיזם. יש להם גם מתנדבים של איחוד הצלחה. לא רואים את המלחמה בין הגופים. עוסקת עם מתנדבים / אנשים, לא ארגונים.
מיכל דריהם מתנצלת – נמצאת בישיבה אצל ראש העיר שהתארכה ועל כן לא יכולה להציג את היוזמה של יוקנעם.
סימא מסכמת - כל הרשויות שונות אלו מאלה, על כן כל רשות תפעל על פי מה שמתאים לה. חירום זה לא רק מלחמה או מגיפה. גם שינויי אקלים יכולים ליצור מצב חירום. השאלה היא, כפי שגילי שנהר ציין – לא האם אלא מתי. מודה לכולם על ההשתתפות והשיתוף.
