במפגש שהכינה הקואליציה למניעת עישון השתתפו 56, מהם נציגי רשויות מקומיות, אשכולות, הקואליציה למניעת עישון, משרד הבריאות, קופות חולים וארגונים.
אורנה כהן, אחראית על תחום העישון במשרד הבריאות, בדברי הפתיחה ציינה כי הקואליציה למניעת עישון בנתה את המפגש הנוכחי בהתאם לבקשות שעלו בנושא מהמתאמים במפגש הראשון. מדווחת כי היו כמה הצלחות בתחום בשנה האחרונה. אזהרות גרפיות על כמעט כל מוצרי העישון נמצא בתהליך חקיקה. מצויים בדרך להקטנת הנגישות של ילדים ובני נוער למוצרים האלה. משרד הבריאות הכריז כי נושא העישון הוא נושא ליבה לשנים הקרובות – ישקיעו יותר בהתאם להמלצות ארגון הבריאות העולמי –לפי EMPOWER – כלומר, בחקיקה, מניעת עישון כפוי, גמילה מעישון, הסברה, מיסוי ואכיפה. מכינים היום מגוון כלים שיסייעו באכיפה, בהתאמה לאוכלוסייה. מטרת מפגש זה לתת כלים לנציגי הרשויות לפעול בתחום. סימא ווצלר, הרכזת המקצועית של רשת ערים בריאות, המנחה את המפגש, הודתה לאורנה על עבודתה המאומצת בנושא, וציינה שמרגישים את העבודה שלה במשרד הבריאות. אלירן תורג`מן, מנהל המוקד הלאומי לגמילה מעישון במשרד הבריאות, דיבר על איך נורמה משתנה. מצ"ב מצגת. הכוונה היא - איך התנהגות הופכת למובנת מאליה. התחיל בתרגיל מחשבתי: שנת בחירות, בכנסת רוצים להחזיר את העישון למטוסים. מה דעתכם על רעיון זה. לא המתין לתשובות וקבע כי בסקר שהיה מתבצע בנושא, גם בקרב המעשנים, יהיו מעטים שיהיו מוכנים לחזור אחורה. בסוף 1997 נכנס האיסור הזה לתוקף. לקח לזה 15 שנה עד שזה באמת קרה. היום זה מובן מאליו שלא מעשנים במטוסים. איך זה קורה? צריך להתחיל עם ידע, שינוי עמדה – לא הוגן לחשוף אחרים לעישון. השלב הבא – שינוי סביבה. אם כולם לא מעשנים, יותר קל למעשן לא לעשן. ברגע שאחד מדליק סיגריה, מדליקים עוד איתו. שינוי נורמה – לא רק שאסור לעשן – זה לא מקובל. מידע מעלה מודעות לנזקים אבל זה לבד לא מספיק. מציג סרטון של האגודה למלחמה בסרטן (אמא יקרה לי) – מעביר ידע. צריך גם לדבר אל הרגש. רוצים גם לשנות את הסביבה – שילוט הכולל סיגריה וסיגריה אלקטרונית. כשיש שלט – אפשר לפנות למעשן ולבקש שלא יעשן. הדבר האחרון הוא שינוי נורמה – זה לא מקובל. המצב היום – היה שינוי נורמה מבחינת עישון סיגריות במרחב הציבורי, לגבי סיגריה אלקטרונית התהליך היה הפוך. לא היו קמפיינים לשינוי ידע ועמדות, היתה תחילה חקיקה, ב 2016, החליטו שדין סיגריות אלקטרוניות כדין סיגריות רגילות, אבל לציבור לא היה מספיק ידע, לא פיתחו עמדות בנושא והסביבה לא שידרה זאת – רק לאחרונה הוסיפו את הסיגריה האלקטרונית לשלטים. כדי שתשתנה הנורמה היה צריך לשלב את כל האסטרטגיות. אפי שפר, סגן מנהל האגף לפיקוח ואכיפה במשרד הבריאות, דיבר על החוקים, סמכויות האכיפה והיישום בשטח. תחילה הציג את מיקומו במערך הארגוני של משרד הבריאות. אגף האכיפה והפיקוח כפוף למשנה למנכ"ל. באגף שלש מחלקות: המחלקה למניעת עישון ואלכוהול, הוקמה ב 2013 ופועלת עם הרשויות המקומיות, מחלקה למאבק בפשיעה פרמצבטית ומחלקה למאבק בפשיעה בתחום האמ"ר (אביזרים ומכשירים רפואיים). המטרות העיקריות של האגף: שמירה על בריאות הציבור, קביעת מדיניות אכיפה אחידה, צמצום פערים ברשויות בתחום האכיפה. התייחס לנתונים עולמיים וארציים של תמותה מעישון והזכיר את סרטון הביישנים של האגודה למלחמה בסרטן. לדבריו, השילוט ברשויות וכריזה עשויים להניע את הביישנים לבקש ממעשנים לחדול מעישון לידם. החוקים המרכזיים בנושא: 1. החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים. החוק כולל קנסות מנהליים וברירות משפט. במסגרת חוק זה יש לרשויות המקומיות סמכות אכיפה. 2. חוק הגבלת הפרסום והשיווק של מוצרי טבק ועישון. המנגנון כאן הוא מנגנון פלילי וצריך שיתופי פעולה עם גורמים נוספים כדי לאכוף את החוק. מטרת החוקים – למנוע גישה למוצרים האלה, בעיקר לבני נוער, ולצמצם חשיפה למוצרים. התעשייה משקיעה משאבים רבים כדי לשווק את המוצרים לנוער. על כן ישנו איסור מכירה מתחת לגיל 18, או הסתרת המוצרים בנקודות המכירה. המטרה העיקרית היא למנוע את ההתנסות הראשונית כי לאחר ההתנסות קשה לצאת מההתמכרות. מטרת החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים היא למנוע את החשיפה לעישון במקומות ציבוריים. החוק מגדיר גם את הסיגריות האלקטרוניות (סיג"א) בחוק זה. האדים של הסיג"א אינם אדים תמימים, יש בהם מתכות כבדות וחומרים מסרטנים אחרים. החוק קובע כי "לא יחזיק אדם במקום ציבורי מוצר עישון כשהוא דולק או מופעל". "מופעל" מתייחס לסיג"א. על כן דינו של מעשן במקום ציבורי סיג"א כדין מעשן סיגריה רגילה, והוא צפוי לקנס. לחוק זה יש תוספת שמגדירה 24 מקומות ציבוריים בהם מוגדר היכן אסור או מותר לעשן. בעל מקום ציבורי אינו מחויב להקצות מקום לעישון, הוא רשאי לעשות כן, ובתנאי שמתקין אמצעים שמונעים את העישון הכפוי. מדובר על מקומות עבודה, מסעדות ובתי קפה, חנויות, בתי חולים ועוד. החוקים באים להבנות נורמה. נכון להיום, התקנות מדברות על חובת הצבת שילוט האוסר עישון ובו איור של סיגריה רגילה. אך לפי התקנות, מחזיק מקום ציבורי רשאי להציב שילוט הכולל איור גם של סיג"א. ממליץ לכלול גם סיג"א. הרשויות המקומיות יכולות לתת קנס: למעשן במקום ציבורי – 1,000 ₪, למחזיק במקום ציבורי שלשה סוגי קנסות: על העדר שילוט – 5,000 ₪, על אי מניעת עישון – 5,000 ₪ ועל הצבת מאפרות – 1,000 ₪. הכסף מהקנסות נכנס לקופת הרשות המקומית. בעל המקום חייב לבדוק שיש במקום שילוט תקין, אם מישהו מעשן במתחם שלו הוא צריך להעיר לו ולמנוע את העישון והוא צריך להסיר את כל המאפרות באזור. אם הוא עשה את כל אלה, והודיע על כך לרשות המקומית – הוא מקיים את הוראות החוק. אם לא – צפוי לקנסות. מדגיש שוב, הקנסות נכנסות לקופת הרשות – ממליץ להדגיש עובדה זו ברשות כתמריץ לביצוע האכיפה. מציג דוגמא של דוח שניתן למעשנת ע"י עיריית תל אביב. הפקח צריך למלא בו את כל הפרטים. המעשן מחויב להזדהות בפני הפקח. כדי לבצע אכיפה דרושה תשתית מנהלית, שיכולה לשמש גם לצרכי אכיפה אחרים. מערך האכיפה והפיקוח צריך לכלול: מערך תביעות, מערך גבייה ומערך מפקחים. כל אלה צריכים לעבוד בסנכרון. ללא אחד הגורמים האלה לא ניתן לבצע אכיפה. יש רשויות שאין להם את התשתית המתאימה. זה הדבר הראשון שנרצה לפתח ברשות. הפקחים צריכים להיות בעלי הכשרה מיוחדת. צריך לדעת איך לגשת למעשנים, בצורה אפקטיבית, אסרטיבית ורגישה. הפקחים צריכים להכיר היטב את החוק. כאמור, יש 24 מקומות ציבוריים שבהם צריך לאכוף, הכללים אינם זהים בכולם. לרשות המקומית יש סמכות לאכוף את החוק למניעת עישון במקומות ציבור. תחילה צריך להכיר את התשתית הנ"ל. צריך לאתר איזה חוליה חסרה בתשתית הנ"ל או כיצד נעשה התאום בין כולם. אם חסר משהו בתשתית צריך להתחיל כאן, בהשלמת התשתית. אם התשתית קיימת ועדיין לא נעשית אכיפה, יתכן שהפקחים לא מודעים לסמכותם זו או שחסר להם ידע בנושא, או שלא מכירים את מנגנוני ההכשרה. מציע שיפנו אליו כדי לקבל חוות דעת אם משהו לא ברור. כדי לרתום את ראש הרשות לנושא, צריך להעביר לו מסרים כמו: - רוב הציבור רוצה אוויר נקי – 80% מהאוכלוסייה לא מעשנים – פועלים למענם. גם המעשנים לא רוצים שיעשנו לידם. - כל דוח זו הכנסה חוקית לראש הרשות - האכיפה מביאה לעיד בריאה, בטוחה ומוערכת - אין צורך במשאבים חדשים – רק תאום ורצון - השקעה קטנה מביאה להשפעה גדולה על איכות החיים - שיתוף פעולה בין אגפים יוצר מכפלת כוח - אכיפת החוק היא החלטה של הנהגה אמיצה ואחראית. מציע כלים מעשיים שיסייעו לעבור מתיאוריה למעשה: - מנגנון של "סדרן" – החוק קובע שבעל מקום ציבורי יכול למנות מישהו מטעמו להיות סדרן. "עישן אדם במקום ציבורי, או החזיק מוצר עישון כשהוא דולק או מופעל, לפי העניין, לעיניו של מפקח או סדרן, רשאי המפקח או הסדרן לדרוש ממנו לזהות את עצמו ואם סרב לעשות כן, רשאי הוא לעכב אותו באותו מקום עד לבוא שוטר, אך לא יותר מאשר שעה אחת". על הסדרן לענוד תג בולט המעיד על תפקידו ולהציג תעודה שמזהה אותו כסדרן. אסור שהסדרן יעשן או שיורשע בעבירה שיש עימה קלון. הסדרן צריך למלא דוח מובנה – נשלח לרשות המקומית, היא מנפיקה את הדוח למעשן. אם זה מגיע לבית משפט – הסדרן צריך להופיע שם. - אם קיימת תשתית לאכיפה, ממליץ על כמה כלים להעלאת המודעות: שילוט קבוע באצטדיונים, פארקים, תחנות אוטובוס, כרזות במהלך אירועים המוניים, שילטי חוצות המציינים "אזור ללא עישון – למען בריאות הציבור", מדבקות רצפה והנחיות ליד מתקנים כמו ספסלים, שולחנות פיקניק, מסלולי הליכה, פרסום ברשתות חברתיות של העירייה, תזכורות קוליות בקניונים, בתי מלון, תחנות אוטובוס, אירועי מודעות כמו היום הבינלאומי ללא עישון, מסרים על מסכי מידע קיימים, תחרות לעיצוב גרפי של פוסטרים או מדבקות בנושא, חיזוק המסר ע"י דמויות מוכרות. החוק השני – חוק איסור פרסומת והגבלת שיווק של מוצרי טבק ועישון, תשמ"ג, 1983. החוק מגדיר מהו מוצר עישון – כולל גם סיג"א וחומר המילוי. החוק מדבר על הגבלות החשיפה של מוצרי עישון, מגביל פרסום ישיר או עקיף (באמצעות משפיעני רשת, "האח הגדול"). המטרה – למנוע את הסקרנות של בני הנוער שתביא להתנסות ראשונית. צמצום הנגישות למוצר – בעיקר לנוער וילדים. מחקרים מראים שהסתרת המוצרים בנקודות המכירה מביאה לירידה בשיעור המעשנים. החוק קובע שבנקודות המכירה אסור להציג את המוצגים. פרסומים על עישון מהעבר מציגים מסרים של חופש, הרגשה טובה. בזה אנחנו נלחמים. ישנם פרסומים של ידוענים ברשת – במקרה מסוים משרד הבריאות דרש להסיר את הדף והוא הוסר. היום יש סיג"א שאפשר לשחק איתה. התעשיה משווקת כך שידבר יותר לנוער וילדים. בעבר היה ניתן לתת חסות לאירועים (הילולת מירון). בעבר היה רשום בחוק שאסור לפרסם ללא תמורה. בהילולת מירון העביר שאלון בקרב הקהל ובתמורה קיבלו סיגריות. השינוי האחרון בחוק אסר זאת. סעיף נוסף בחוק הוא איסור הצגת המוצרים. בעבר הם היו הסיגריות מוצגות בצד ממתקים. זה אסור היום. אסור גם להציגם כצעצועים. החל מאוגוסט 2026 התמונות הגרפיות יופיעו על מוצרי העישון. היום המוצרים מושכים את העין ומעוררים סקרנות. החליטו במשרד הבריאות להשתמש בצבע הדוחה ביותר + תמונות. יש גם איסור להציב מכונות אוטומטיות למכירת מוצרי עישון. לסיכום: מטרת החוק להגבלת פרסום ושיווק מוצרי עישון – צמצום החשיפה הציבורית לפרסום ומיתוג מוצרי עישון. החוק אוסר על: פרסום מכל סוג שהוא, הצבת מוצרי עישון במקום גלוי לעין בנקודות המכירה, קידום מכירות, מבצעים, מיתוג עקיף או חסויות, מכירה לקטינים (מתחת לגיל 18), מכירה באמצעות מכונות אוטומטיות. הפרה של החוק מהווה עבירה פלילית. צריך להיעזר במשטרה או בשיטור העירוני. צריך לחשוב על פתרונות יצירתיים לאכיפה ברשות המקומית, להשתמש בסמכויות רוחב. כלומר, צריך לחפש בתוך הרשות ומחוצה לה את הגורמים המרכזיים שאיתם אפשר לשתף פעולה, כדי להיאבק בתופעה הנ"ל. הלשכה המשפטית היא העוגן המקצועי, יתנו את ההצעות לדרך הפעולה. המחלקה לרישוי עסקים מאפשרת את השימוש במפרט האחיד לאיתור הפרות והטלת סנקציות. אגף הפיקוח והשיטור העירוני – נוכחים בשטח ומרתיעים. מתאמי הבריאות – יובילו את שינוי הנורמה. גורמים מחוץ לרשות – משרדי ממשלה, משטרה, כיבוי אש. להלן דוגמאות של שיתופי פעולה של משרד הבריאות עם גורמים נוספים להתמודדות עם הפרות החוק: א. בהתאם לתיקון בחוק משנת 2011 נאסר על הצבת מכונות למכירת מוצרי טבק החל מה- 1.1.2014. הבינו שאם המכונה מוצבת בתוך עסק, העסק חשוף לסנקציות שיש בחוק רישוי עסקים. אם היא מוצבת ברחוב – לא תמיד ברור מי אחראי עליה. הבינו שיש צוו פינוי על פי חוק הניקיון, שהוא באחריות הרשות המקומית. באמצעות צוו זה ניתן להסיר את המכונה. ב 2014 יצאו בקמפיין, ביקשו מהציבור לדווח על כל מכונה שרואים. קיבלו פניות רבות, מיפו את הרשויות המקומיות ויצאו לפעילות משותפת עם הרשות המקומית להסרת המכונות. בתחילה הדביקו על המכונה אזהרה שבמידה ולא תוסר – היא תוסר על פי צוו הניקיון. זה מה שקרה. הוסרו מספר רב של מכונות ברחבי הארץ. ב. החוק אוסר הצגה של מוצרי עישון בנקודות המכירה, צריכים להיות מוסתרים, בעל עסק צריך לעמוד בדרישות רישוי עסקים. בחוק זה יש מפרט אחיד, סעיף 6.14, המדבר על מכירה קמעונאית. זה אומר שההוראות כוללות גם את נקודות המכירה. צריך להיעזר ברישוי עסקים ברשות ולהפעיל את החוק. הסנקציה – סגירת המקום. אם יש שיטור עירוני, מציע שהם יכנסו לבעלי עסקים ויסבירו להם על החוק. אם לא ישמעו אפשר להפעיל סנקציות או מנגנון פלילי. ג. בתי נרגילה – חוק רישוי עסקים לא חל על בתי הנרגילה כי בעלי עסקים טוענים שהם לא מגישים מזון ועל כן לא מוגדרים כבתי אוכל. כאן הרשות המקומית יכולה לבחון אם אכן לא מוגש אוכל. אם מגישים מזון – חוק רישוי עסקים חל עליהם. אפשר גם לבחון אצלם אם יש הפרות בניה, לבחון את בטיחות המבנה עם כיבוי אש ומשטרה או פעילות עם רשויות המס. לסיכום: ברשות המקומית צריך להשתמש בסמכויות רוחב לצורך אכיפת החוק לאיסור פרסום ושיווק. לגבי אכיפת החוק לאיסור עישון במקומות ציבור – סמכות האכיפה היא בידי הרשות המקומית. צריך לעבוד בשיתוף פעולה עם הלשכה המשפטית בכל שלב. אכיפה אפקטיבית היא שילוב של מדיניות, הקמת תשתית ושותפי פעולה. אורנה מוסיפה – כל הרשויות צריכות לדווח למשרד הבריאות על הדוחות שחולקו במהלך השנה שחלפה. מבקשת ממתאמי הבריאות לעודד את אגף הפיקוח לדווח. בשלב השאלות: - שרית בן שושן מקרית מוצקין, ניצלה את הבמה וקיבלה הבטחה מאפי שפר שיגיע אליהם להכשרת הפקחים. שוש גן נוי – מעלה מספר שאלות: - השוטרים לא מכירים את החוק שאוסר עישון באירועים מרובי משתתפים, ומעשנים בעצמם. אפי משיב – מי שצריך לאכוף זו הרשות המקומית. אורנה – יש החלטה של המשטרה שלא אוכפים את חוק איסור פרסום (מחוסר משאבים), לגבי חוק איסור עישון במקומות ציבור – פקח עירוני יכול לתת דוח גם לשוטר. אפי מציע לידע את המשתתפים באירועים באמצעות כריזה. - איזה כלים יש לסדרן לעכב מעשן. אפי – ממליץ לבצע את האכיפה יחד עם שוטר. אם פקח מגיע עם שוטר (שיטור עירוני) זה הרבה יותר קל. המטרה היא ליידע שהעישון אסור ולאו דווקא לתת דוח. - בבתי חולים של הכללית אין אפשרות למנות פקחים. אפי משיב כי יש הבדל בין סדרן וסדרן ממונה. סדרן ממונה אפשר למנות רק בבתי חולים ממשלתיים, להם יש סמכות לתת קנסות. סדרן יכול לשתף פעולה עם הרשות המקומית, לתת לה את הדוח והיא מנפיקה את דרישת הקנס. לדברי שוש, משרד הבריאות יכול למנות סדרנים ממונים עבור בתי חולים של הכללית. אורנה – בסורוקה זה נעשה, העובד הוא של הרשות והקנסות נכנסים לקופת הרשות - מיכל דוידוביץ בהט – א. הכניסות והיציאות של בתי החולים אפופי עשן. מה עושים? ב. בהופעות, יש מקרי עישון בעיקר סיג"א. למה אין הנחיה לעשות בדיקה כך שאי אפשר יהיה להכניס סיג"א. אפי משיב – לא מכיר סמכות שמאפשרת חיפוש על גוף האדם. אפשר רק להוסיף שילוט, או להיעזר בשיטור העירוני. לגבי בתי החולים – בתוספת לחוק אסור לעשן בטווח של 10 מטר מהכניסות. הפקחים צריכים להעיר למי שמעשן בכניסה. - שירה לחמן – במקום שלא ניתן להציב שלטים כמו פארקים, חופים, אנשים יוכלו להתחמק. אפי – יש דרכים להתקין שלטים על הרצפה. אורנה – יש היום שילוט בכניסות לפארקים האוסר הכנסת אלרגנים, אפשר להוסיף לאותו שילוט גם את עניין איסור העישון, כולל סיג"א. זה תלוי לגמרי בראש העיר. באצטדיון טדי בירושלים, בבאר שבע וברמת גן – זה נאכף. מגיעים משם דוחות רבים. זו החלטה של הרשות אם לאכוף. - עו"ד עמוס האוזנר מוסיף – בעל המקום מחויב, מ- 2007, לעשות כל שניתן כדי שלא יעשנו שם. כאשר מוגשת תביעה ייצוגית – זה בא לעזרת הרשות המקומית. דנה פרוסט, מנהלת מחלקת ההסברה, מידע וקידום בריאות באגודה למלחמה בסרטן – דיברה על איך מעוררים מוטיבציה לאכיפה ע"י הרשות המקומית ועל עמדות הציבור בנוגע לעישון במקומות ציבור. מצגת מצ"ב. האגודה למלחמה בסרטן מבצעת סקר בכל שנה. במאי 2025, ממצאי הסקר העלו – רוב הציבור לא רוצה שיעשנו במקומות ציבוריים. סה"כ 83% לא רוצים שיעשנו במקומות ציבוריים, בקרב הלא מעשנים השיעור הוא 91% - זה נותן מנדט לפעולה ברשות המקומית. היכן נחשפים? ברחוב, פארקים, מסעדות ובתי קפה, אולמות אירועים, תחנות אוטובוס או מקומות עבודה (מעשנים שיוצאים יחד לעשן). 46% נמנעים מלהגיע למקומות שבהם מעשנים. כלומר, העישון מהווה חסם. שליש מהציבור מבין שאסור לעשן במקומות ציבוריים. 50% מהציבור חושב שמותר לעשן סיג"א במרחב הציבורי. 71% מהמעשנים מצטערים שהתחילו לעשן, כ- 75% מהמעשנים מעוניינים להיגמל. לשאלה שהופנתה למעשנים - למה לא פונים לגמילה – 35% השיבו שזה הכיף שלהם, 27% אמרו שזה הרגל רב שנים ו-18% פוחדים להיגמל בשל הסטרס. לשאלה מה יעזור לך להיגמל? רבע – תמריץ כלכלי, רבע - תסמין מחלה ו -19% לחץ של בן משפחה. רעיונות לרשויות מה ניתן לעשות בנושא – סקירה מהעולם – דוגמאות שניתן לאמץ ברשויות בארץ: - בדרום קוריאה – שילוט ברחוב, בכניסה לבית קפה, לפארק. לפני הופעה הודיעו בכריזה וגם הציגו על מבנים בעזרת מולטימדיה מסרים של איסור עישון. - ביפן – יש אזורים שבהם מותר לעשן, הם מוסתרים מהמרחב הציבורי - בדרום קוריאה – שילוט על המדרכות - בסינגפור – שילוט על המדרכה + QR עם מידע נוסף. - חופי ים – צריך להכריז על החוף כנקי מעישון – דוגמאות מתאילנד, ספרד. - כניסה לפארק בפלורידה, ארה"ב. ממליצה לאמץ רעיונות לביצוע בארץ – עם תוספת הסיג"א לשילוט. דוגמאות מהשטח: - אוריאנה נגר, מתאמת הבריאות של עיריית רעננה – השנה החלו לעסוק במניעת עישון בחטיבות הביניים. מלבד הקמפיין שרץ ברשתות, עשו תחרות בית ספרית בכל חטיבות הביניים ובין החטיבות על הכנת מסרים לנוער. חטיבת רימון זכתה. הכינו סטיקרים בעצמם. הרעיון היה – לעודד שיח על זה. עכשיו העירייה הכינה את המדבקות בבית דפוס ומתכוונים לעשות בהם שימוש ביום ההליכה. בסוף ההליכה תהיה מסיבת אוזניות של שחרור ורוגע ותלמידי החטיבה יחלקו את הסטיקרים לכל הנוער. גם מתכוונים לפתוח קורס גמילה לעובדי הרשות (שני במספר), בשעות העבודה. אוריאנה הצליחה לשכנע את המנכ"ל שזה כדאי. לגבי אכיפה נמצאת במשא ומתן עם אגף הפיקוח. תיעזר במה שלמדה היום מאפי. - מורן שומרת, מתאמת הבריאות של עיריית הוד השרון – מצגת מצ"ב. עובדת בעירייה חמש שנים ורק בשנה האחרונה חלה תזוזה. מכללת שערי משפט בהוד השרון עשו מחקר בעיר, בדקו כמה תושבים מכירים את החוק לאיסור העישון, שאלו על הרגלי עישון, סקרו בתצפית את הנעשה בשטח. התברר שאנשים מכירים את החוק. גם מעשנים מעוניינים שהמקומות הציבוריים יהיו נקיים מעישון. נחשפים לעישון באירועים ציבוריים, בפארקים. חשבו שהעירייה לא עושה דבר בנושא. במיפוי הסביבה – מצאו שילוט רק בשלשה מקומות מתוך 22 שסקרו. רק באולמות ספורט. עם תוצאות המחקר פנתה למנכ"ל, הקימו צוות משימה לנושא. הדבר היחיד שהצליחו לעשות – לתלות שילוט במוסדות חינוך. מה גרם לשינוי הגדול? תביעה ייצוגית. בהופעה של נעה קירל, תושבת התלוננה על שמעשנים לידה. הגישו תביעה ייצוגית – זה גיבש את כל הנוגעים בדבר. הלשכה המשפטית הובילה תהליך, אפי שפר עשה הכשרה לפקחים, יש שיתוף פעולה של יחידת הבריאות עם אגף הפיקוח, יש סדרנים בכל אירוע, מעירים למעשנים. יש קמפיינים בבתי ספר. הדבר העיקרי שקרה – התביעה שהביאה לגיבוש תוכנית אכיפה. התשתית כבר שם. הצעדים הבאים – הרחבת צוות המשימה. עכשיו מתכוונת לשלב גם ניטור והערכה. - דובי פרנקל, אגף הפיקוח העירוני בעיריית באר שבע. עיריית באר שבע עוסקת באכיפה ומגישה דיווח למשרד הבריאות. מדווחים על כ 1000 דוחות בשנה. רוב הפעמים הם מסבירים, בבית החולים, באצטדיון. יש אכיפה במועדונים. חידוש יחסית שעשו בשנה האחרונה – הכינו סרטון קצר לעובדי העירייה, שמסביר שבנין העירייה הוא אזור ללא עישון. מזהירים שיש להקפיד על עישון רק מחוץ לבנין העירייה. - יניב מויאל, השיטור העירוני בעיריית באר שבע, דיווח כי מקיימים מבצעים משותפים עם סיירת ביטחון, סיירות מג"ב, איכות הסביבה, מגיעים למרכזי מסחר, אזורי פשיעה. חלק מהפעילות – להסדיר את נושא העישון בעסקים – שילוט, פינות עישון, ע"י התראות וקנסות. ברוב העסקים יש שילוט שאוסר עישון. עוסקים באכיפת עישון בסורוקה. שניהם עובדים בשיתוף פעולה עם מיכאל אוחיון, מתאם הבריאות. אתגרים והמלצות לפעולה - מילכה מבקשת להעלות אתגרים / קשיים בעניין האכיפה. על פתרונות שמענו לא מעט. - דובי ציין כי אחד האתגרים הוא זיהוי האדם המעשן, הוא בד"כ נבהל מסכום הקנס. זה שונה מדוח חניה שמניחים על המכונית ואין קשר עם הנהג. אתגר נוסף הוא אכיפה בבית חולים. מי שמגיע לבית חולים לא בא לבלוי, הוא מלווה חולה ומצוי בלחץ. זה ממש לא נעים לפנות אליו ולקנוס אותו במצבו. - אפי משיב כי היתה מחשבה להוריד את גובה הקנס כדי להקל על הפקחים לתת את הקנס. - אורנה – הוסיפו שאלה לשאלון לאגפי הפיקוח – הרוב התנגדו להוריד את גובה הקנס. לפחות ב 90 רשויות יש שיטור עירוני. השילוב הזה הוא כלי חזק במרחב הציבורי. פקח צריך לפעול בשיתוף עם השיטור העירוני זה יותר אפקטיבי. מוריד התנגדויות. זה עשוי לסייע גם בנושא אכיפת חוק איסור פרסום, שם המנגנון פלילי. מספיק שפקח ושוטר נכנסים לעסק ומזהירים – זה עשוי לפעול. - יניב שוחח עם מפקד השיטור העירוני בבאר שבע והתברר שהשוטרים כלל לא מודעים לקיומו של חוק איסור פרסום. שלח אותם לברר. מתברר שהמשטרה לא מכירה את החוק. - אורנה טוענת שהאכיפה בחוק איסור פרסום היא בידי המשטרה. אולם המשטרה לא מעוניינת לעסוק בזה. מנסים עכשיו לשנות בחקיקה על מנת שברשויות יוכלו לאכוף. - דובי – מבקש ממשרד הבריאות לדאוג לפרסום החוק הזה על מנת שבעלי העסקים יחשפו וילמדו אותו – זה יקל על האכיפה. חשוב, לדעתו, שיהיה פרסום ארצי, אחיד. - אורנה – פרסמו מדריך לבעלי עסקים בשיתוף עם האגודה למלחמה בסרטן. זה פורסם כך שכל רשות יכולה לעשות בזה שימוש ולהוסיף לוגואים. זה עוסק בשני החוקים. - מיכל דוידוביץ בהט – טוענת שאמנם אפי הכשיר את הפקחים והיה מוצלח, אבל כל הנושא "תקוע" כי מחכים לחוק עזר עירוני. לדברי אפי – זה תלוי בלשכה המשפטית של הרשות. מבטיח שיבדוק סוגיה זו בלשכה המשפטית במשרד הבריאות. - ורד שני – יש שוני בין עיריות ומועצות אזוריות. יש 31 רשויות במועצה שלה ושלשה פקחים. אין כלל משאבים לביצוע אכיפה. זה לא יכול ליפול על רשות. אפי – מברך על ההערה – יציף את הנושא במשרד. עו"ד עמוס האוזנר, יו"ר המועצה הישראלית למניעת עישון על שילוב של חקיקה ופסיקה בתחום מניעת העישון ואכיפת הדינים הרלוונטיים ותוצאותיו. לדבריו, צריכים להבין ממה נובעת הבעיה. יש כאן מעורבות של חברות הסיגריות – רוצות לעודד את העישון. לכן החקיקה מ 1983 ואילך היא תוצאה של מעורבות אותן חברות. החברות עושות הכל כדי שהחוק לא יעבור ואח"כ עושות הכל כדי שלא תהיה אכיפה. בתקופה הראשונה לאחר החלת החוק, נהגי אוטובוס התחילו לקבל פניות שדורשות מהם להביט רק על הכביש ולא לחפש מעשנים באוטובוס. מה שעזר – חברות האוטובוסים עשו חוגי גמילה מעישון. שם זה התקבל. הבעיה שחברות הסיגריות ממשיכות לפעול עד היום. אם החוק תפס – זה תלוי בציבור. החוק בנה הרבה על מעורבות ציבורית. הדבר הבסיסי הוא לגייס את הציבור, למשל, היה סלוגן – "אתה אונס את הריאות שלי לעשן את הרעלים של הסיגריה שלך". הרשות המקומית, בראש ובראשונה, צריכה לגייס את התושבים – זה יקל על האכיפה. חלק מתפקיד הרשות – תקנות שילוט. היום יש הוראות מינימום לשילוט. כל אחד יכול לעשות יותר, להוסיף את הסיג"א. היה מקרה של משפט נגד אדם שעישן בתחנת אוטובוס, אבל משום שלא היה שילוט בתחנה שאוסר עישון – הנאשם זוכה. דבר נוסף, מפנה תשומת ליבנו לפסק דין של שופט בית המשפט העליון לשעבר, ניל הנדל, חשב על רעיון של אכיפה חינוכית. הציע להשוות את הנושא לעבירות תעבורה. בנוסף לקנס יש ניקוד ואנשים מחויבים לעבור קורס נהיגה מונעת. הציע שחלק מהקנס יהיה החובה להשתתף בסדרת הרצאות על העישון הכפוי. לגבי הסמכויות – היה רוצה לתת סמכויות שיש בחוק הגנת הצרכן. בחוק, אותו ניסח, ב 2007 שמטיל אחריות אישית על בעל המקום – צריך לחשוב על הצעת חוק שמצמצמים את ההגנות לבעלי המקום. צריך לערב גופים ציבוריים. אדם שמגיע למקום ציבורי ושם מעשנים, יכול לתבוע את בעל העסק על שלא אכף את החוק. זו עוולה אזרחית. השלב הבא היא תביעה ייצוגית. מזכיר את המקרה שבו תבעו את רכבת ישראל בארבעה מיליון ₪. מציע לעודד את התושבים לפעול באחד מערוצים אלה. מדגיש גם שצריך להראות את העישון במקומות ציבוריים כחלק מהעישון הסביבתי בכלל. אחד המקומות שאדם חשוף לעישון הוא בביתו שלו, יכול להיות מעישון השכנים. צריך לראות את הנושא של עישון במקומות ציבוריים לרבות האכיפה שלו, כחלק מהמאבק בחשיפה לעישון בניגוד לרצונם. מוכן לסייע לרשויות המקומיות לנוכח הניסיון שצבר מאז 1983 ועד היום. שירה כסלו, מנכ"לית המיזם למיגור העישון, מסכמת את המפגש: חקיקה יש, השאלה היא האם יש לנו את היכולות לעשות את מה שצריך ברשות המקומית. יש חוק איסור עישון במקומות ציבור וחוק איסור פרסום ושיווק. בשני החוקים האלה יש השלכות לרשות המקומית. האזרחים מצפים שהרשות תדאג שהסביבה תהיה נקייה מעישון. יש כאן למעשה גישה קלסית לתוכנית התערבות שראשיתה במיפוי המצב הקיים, מיפוי הכוחות שיכולים לסייע, מה הידע שקיים ואז לצאת עם תוכנית פעולה. יש רשויות שעושות את זה כבר. נכון לשתף אקדמיה. מזכירה את הנקודות שאפי ציין שבאמצעותן אפשר לשכנע את ראש העיר לעסוק בנושא. אפשר לבצע אכיפה חיובית, זה חלק מעבודה של הפקח העירוני והשיטור הקהילתי. הסרטון של באר שבע הוא דוגמא טובה, וגם ניתנו דוגמאות לשילוט במרחב הציבורי. אלירן דיבר על שינוי נורמה. משתתפי המפגש ראו היום את הפנים של מי שעוסק בתחום. נוצר כאן HUB של ידע שיאפשר להגדיל את העיסוק בנושא. הבקשה שלה – תשבו רגע, תכינו רשימה של דברים חדשים שראיתם היום. תוכלו לפנות לאותם גורמים. כל אחד מהנמצאים יכולים לסייע. המפגש הסתיים בתודה של כולם לכולם.
