לנוכח המצב המאתגר ובשעה שרוב מתאמי הבריאות עסוקים בעבודת קודש למיגור המגיפה בסביבתכם, בחרנו להתחיל בלמידה מהצלחות, מאותן רשויות שהצליחו להפוך מ"אדומות" ל"ירוקות", לנתח את הדברים, באמצעות מומחה לכלכלה התנהגותית, ולקוות שנצא ממפגש זה עם תחמושת לביצוע. עו"ד עאדל בדיר, ראש עיריית כפר קאסם סיפר כי עם התפרצות המגיפה, שבאה במפתיע, לא היו מוכנים אליה, כמו כולם. את הגל הראשון עברו במצב טוב. הגל השני הכה קשות. תוך חודש-חודשיים הפכו להיות בצבע אדום בוהק. שיתוף פעולה עם השלטון המרכזי לא צלח. בסופו של דבר האחריות היא עלינו. התושבים באו בטענות אלינו, למרות שהשלטון המרכזי לקח על עצמו את כל הטיפול. הם פנו למשרד הבריאות בדרישה לקבל סמכויות לנוכח העובדה שלקחו על עצמם אחריות. באו עם תוכנית סדורה – מאל"י – האדום לירוק בשבעה צעדים – מצגת מצ"ב. את התוכנית הכינו עם פיקוד העורף, מבוססת על שיתוף פעולה עם כולם, כשהעירייה מובילה. התוכנית אושרה ע"י משרד הבריאות. קיבלו מימון לחודש וחצי ממשרד הביטחון. עבדו עם הרופאים המקומיים. הקימו 6 צוותים על מנת לקטוע את שרשרת ההדבקה. תוך שעתיים מקבלת רשימת החולים הם בקשר עם החולים ומציעים סיוע. לאחר הטלפון הראשון נכנסים יתר הצוותים לפעולה – ראשית נעשית חקירה אפידמיולוגית מידית. מכניסים מידע לתוכנה מיוחדת. הצוות השני עוסק ברווחה – כך מגיעים גם לנדבקים בפוטנציה. אחרי שבוע- שבועיים גילו שאנשים לא נכנסים לבידוד, לכן הציעו לבצע בדיקות – בצעו כ 400 בדיקות ליום. הקימו מוקד רפואי שנותן סיוע לחולים ובני משפחתם – ביקורי בית של רופא. כל עובדת רווחה אחראית על 20-30 משפחות – מספקים את כל השירותים הנדרשים על מנת שלא יצאו מהבית. יש גם צוות שמטפל בעידוד יציאה למלוניות. צוות סיור ואכיפה – מסיירים במקומות בהם יש התקהלויות (חנויות, בנקים, חתונות) – כדי שישמרו על ההנחיות – ריחוק ומסכות. כמעט 80% מההדבקות היו מחתונות. הציעו לקיים סגר לילי אך לא אישרו להם. הוא הודיע שלא ישתתף בחתונות, הצטרפו אליו כל חברי מועצת העיר, הרופאים, האימאמים, ועדה ציבורית – לנוכח זה ירד מספר החתונות ב 70%. כל מי שרצה לקיים חתונה התייעץ עם אנשי העירייה וקיבלו הנחיות. כך הצליחו להקטין את ההדבקות. כמה ימים כבר אין חולים חדשים. המשימה הבאה – להתכונן להמשיך בשגרת חיים בצל הקורונה. לסיכום – מציין את שיתוף הפעולה עם כל הגורמים, כולל האימאמים + שיתוף פעולה של הציבור = הצלחה. השקיעו הרבה מאד בפרסום בכל הערוצים האפשריים. סרטונים של רופאים, של חולים, של חברי מועצת העיר שודרו בכל הערוצים. המודל שלהם אומץ ע"י כל הרשויות הערביות. ביקשו להמשיך במימון התוכנית. תוך כדי הפעילות פיתחו תוכנה שמרכזת את כל המידע. בלחיצת כפתור יכולים לדעת בכל מקום בעיר ובכל בי"ס, בכל כיתה, מי נדבק. מוכן להפיץ את התוכנה שלהם. גב` טל אוחנה, ראש מועצת ירוחם, תיארה את סיפור ההצלחה שלהם. מסיבה של שמיניסטים וחזרה של בני ישיבות הביתה העלו שוב את מספר הנדבקים. השאלה היא איך מקצרים את משך הגל האדום. עושים באמצעות מערכים שהקימו, רב עיר נחוש ואמון וכבוד הדדי. לקחו אחריות מלאה מראשית התהליך. עשו תחקיר מעמיק לגבי איך קוטעים שרשרות הדבקה במהירות. הקהילה הדתית מעורבת ליטאית וספרדית מעורבת, מונהגת ע"י רב ליטאי. מתוך מסורת ארוכת שנים של שותפות ניתן היה להתגבר. העסקים המשיכו לעבוד למרות שהיו סגורים, נעשו משלוחים. לא הפסיקו לעשות תרבות. הבינו שהרוח לא פחות חשובה. חילקו מונופול לכל בית, עזרו לשמור על התקווה. גב` מירי בן דוד, מנהלת מחלקת הבריאות בעיריית אשדוד, ספרה על ההתמודדות באשדוד. עיר של 250 אלף תושבים, 99 עדות, 20% אוכלוסייה חרדית במגוון חסידויות. השיח צריך להיות עם המנהיג, הרבי שלהם. לפני שהתחיל הגל הראשון, ראש העיר עצר את כל האירועים בעיר והתחיל בהידברות עם התושבים. החליט כבר באפריל לקיים חקירות אפידמיולוגיות בנוסף על מה שנעשה ע"י משרד הבריאות. הרשות מכירה טוב יותר את האוכלוסייה ועל כן ידעו לקבל מידע רב יותר מאשר משרד הבריאות. צוות המתשאלים מונה 50 איש. יש צוות שעוסק במלוניות וצוות מגעים – איתור כל מי שהחולה היה אתו במגע וצוות רווחה שדואג לכל מי שצריך סיוע. יש להם קשר ישיר עם לשכת הבריאות, קופות החולים ובתי אבות. כל הקשרים האלה נבנו בשגרה. תמיד היה אל מי לפנות – יש לה קשר לכל גורמי הטיפול בעיר. יש להם אפליקציה שבאמצעותה יש קשר ישיר בין המאותרים והעובדות הסוציאליות, ניתן מענה מידי. קיבלו תקציב של משרד הביטחון. המירו לכרטיסים של סל מזון של רמי לוי, נתנו עד 3 כרטיסים למשפחה. אפשר היה להמיר לקניית צעצועים. פרופ` טל שביט, מומחה לכלכלה התנהגותית וכלכלת אושר מאוניברסיטת אריאל, כמעט 20 שנה חוקר התנהגות ישראלים. יש דברים ייחודיים לישראלים. צריכים להניח מהרגע הראשון שהאזרחים אינם רציונליים על כן אל תצפו שיתנהגו כפי שרציתם. מצגת מצ"ב. בהקשר של הקורונה, ההסתברות היא עניין אובייקטיבי. רוב בני האדם לא מסתכלים על זה אובייקטיבית. אדם שמפחד יותר יחשוב שהסיכוי שלו להידבק גדול יותר. זו הסתברות סובייקטיבית. יש קשר בין הפחד לאומדן הסיכון. זמינות המידע גם הוא משפיע על אומדן הסיכון (התרסקות מטוס זמן קצר לפני טיסה מגביר את החשש). אדם לא יכול להתמודד עם יותר מפחד אחד. אם צריך להתמודד עם פחד מאבדן פרנסה, עם ילדים שלא לומדים, ופחד מהידבקות בקורונה, הרוב בוחרים להתמודד עם הפחד מאבדן הכנסה. אם היו פותרים את בעיית ההכנסה (כמו בעולם), היו יכולים להתפנות להתמודד עם הקורונה. לא צריך פחד משתק. אפקט הזמינות – אם מכירים את האנשים החולים, מגדיל את הסיכוי שיענו. בכל עיר צריך לתפעל את האנשים המוכרים בעיר, שיספרו את הסיפור שלהם לאזרחים. מתוך המחקרים שלהם על תושבי עוטף עזה – הפחד שלהם נמשך גם כשעזבו את המקום. הם המשיכו לפחד על המשפחות שלהם. הפחד צריך להיות מופנה לקהילה. תשתמשו בסבא והסבתא שיגידו לילדים שלא יבואו לבקר אותם. תחום נוסף – נאג`ים – אמצעים פשוטים, בעזרת מעצבים. למשל, בשירותי גברים הכניסו מדבקה של זבוב ומאז הניקיון נשמר. בלונדון, בדקו את סוגיית השלכת בדלי סיגריות על המדרכה. מצאו שהגברים משליכים מחוץ לפאבים. הקימו שני תאים שקופים להשלכת בדלים על כל אחד הוצב שלט עם שם של שחקן כדורגל. המעשנים נתבקשו להצביע מי עדיף בעיניהם באמצעות השלכת הבדל לתא השקוף המתאים. צריך כל הזמן לאסוף מידע ולהתאים את הנאג`ים. התחילו בעולם להשתמש בנאג`ים בקורונה. מכוונים אנשים בסופר ללכת בכוון אחד, למשל. נושא נוסף: העדפות הווה. אם לאנשים יש קושי פרנסה הם מוכנים להקריב את בריאותם כי חושבים על ההווה – הוא פותח את החנות עכשיו. תחושת אי הודאות מקצינה את נושא ההעדפות ההווה. איך מייצרים ודאות – יוצרים לוחות זמנים עם אפשרות לשנות. אם מערכת החינוך היתה מודיעה מה הולך לקרות ולהורים היה זמן להתארגן, היה המצב טוב יותר. צריך היה לאפשר חלוקה של הילדים על כל המתקנים בעיר. צריך לשמר את הכוח של הקהילה. לקראת החגים חילקו תלושים – היה רצוי שכל רשות תחלק לתושביה. העירייה צריכה לסייע להורים, אם ההורים ישברו תהיה בעיה. אפקט הציפיה – כשבסגר הראשון התחילו לדבר על יציאה מהסגר, האנשים התחילו להתנהג כאילו זה נגמר. אנחנו הולכים לחיות עכשיו בשגרה תחת הקורונה. לא חוזרים אחורה למה שהיה לפני. הציפיה החיובית יוצרת התנהגות שגרתית. צריך לעודד שגרה תחת חירום. ענין נוסף – ישראלים לא רוצים להיות פראיירים. יעשו הכל כולל להתנהג כאילו זו שגרה ובלבד שלא יהיו פראיירים. חוסר אחידות בדרישות יוצר תחושה כזו ומביא להפרת התקנות. חייבים שתהיה אחידות בין התושבים והעסקים, כדי שאיש לא ירגיש מופלה, או פראייר. אפקט החרטה – חלק ממה שמניע את ההתנהגות שלנו זה חרטה על מה יקרה אם נעשה משהו. צריך לעורר את אפקט החרטה אצל האזרחים – אם יפר את התקנות עלול לפגוע בשכנים ואש עלולים להתחרט, לכן לא יעשה זאת. מה קורה לאושר? רשות מקומית צריכה לעודד את התושבים לצאת לפעילות ספורטיבית, מחוץ לבית. צריך לתת לתושבי ניצחונות קטנים, כדי שיהיה למה לצפות. קשרים חברתיים נפגעים – צריך לראות איך לעודד את הקשרים. בדידות היא בעיה – צריך לסייע להם. אנשים לא עובדים – צריכים תעסוקה. רצוי לגייס אותם לפעילות בעיר, שירגישו שהם נחוצים. צריך להשתמש בכוח הקהילה. זה טוב לאושר. לסיכום – עשרת הדברות: 1. לא לצפות להתנהגות רציונאלית, 2. לנקז את תחושת הפחד לקורונה ולהפחית פחדים אחרים. 3. לייצר איים של ודאות ולהחליש את אהבת ההווה. 4. לחזק את תחושת הקהילה – סיפורי תושבים, אישי. 5. להיזהר מאפקט הציפייה. 6. אחידות (אפקט הפראייר). 7. להשתמש בחרטה עתידית, 8. שימוש בנאג`ים – גיוס מעצבים לשם כך. 9. לדאוג לאושר מקומי. 10. מדידה, נתונים, שקיפות – כל אלה מיצרים אמון. בדיון: שרון העלתה את הסוגיה שלא הכל נתון בידי הרשות המקומית. תשובתו של פרופ` שביט היתה שהמדינה עשתה עד היום כל טעות אפשרית. הרשויות צריכות לפעול עצמאית לטובת תושביה. אילנה ספרה על מקרה ספציפי של אם חד הורית שעשתה ניסיון אובדני. הבעיות של בדידות ובריאות הנפש הן הבעיות המרכזיות עכשיו. לדעת פרופ` שביט - דוגמא אישית של ראש העיר – יכולה להועיל. צריך לגייס תושבים לעזור. המדינה נתונה ללחצים לא מקצועיים, היא לא יכולה לעזור. ראשי עיריות והמטפלים באוכלוסייה צריכים להציל את האנשים. ראש עיריית כפר קאסם – מודה לפרופ` שביט – עכשיו חייבים להכין תוכנית איך לחיות בצל הקורונה – מבקש את עזרתו של פרופ` שביט. שוש גן נוי שאלה את פרופ` שביט איך זה שלא מופיע עם הרעיונות שלו בתקשורת – התשובה – פנה גם פנה, לא הקשיבו. לדעתו, הבעיה הגדולה היא בני הנוער – הם מתחבקים ומתנשקים, יש קפסולות בבית הספר אבל נמצאים יחד בכניסה ובשטחי הציבור. אין להם סימפטומים והם מדביקים את כולם. ניסה ליצור קשר עם דובר משרד הבריאות ועם ראשי המערכת – לא הקשיבו לו. כל עיר צריכה לפעול, להגדיל את תחושת הקהילה. צריך לשטוף את המוח לאזרחים שהקורונה אינה שפעת. זה מסוכן. אם נפטר מקורונה מישהו בעיר שאנשים מכירים – צריך לבקש מבני משפחתו שיספרו את הסיפור, שיקליטו סרטון. מיכל דריהם מוטרדת מההצעה הזו – האיש שנפטר יתכן שנדבק ממישהו – ההוא עלול להרגיש רגשות אשם. פרופ` שביט מציע לבקש מאנשים כאלה לדבר ולומר טעיתי. אלעד הבחין כי כאשר בא עם תוכנית לבוש מדים – נפתחו הדלתות. מציע לפנות אל קציני התנהגות אוכלוסייה של פיקוד העורף וביחד עם נציגי הרשות להכין תוכנית. פרופ` שביט – מאמין שצריך היה להפעיל את צה"ל כי האמון בו גדול יותר. שרון מציעה תובנה שקיבלה היום - נעשה סיעור מוחות כדי שנוכל לפרוץ גבולות. אם כל אחד יציג 7 דקות בתחום שבו עשה דברים יצירתיים מוצלחים, נוכל לקיים דיון בחדרים נפרדים בנושאי הסברה, טיפול, קהילה. פרופ` שביט משיב – הציג מספר ממדים – ראשית, צריך ללמוד איך אנשים חושבים. התקבלה לאחרונה החלטה – יומיים ראשונים בבידוד ע"ח העובד. האם אנשים פראיירים? לא ירמו? אם ראש העיר לא יכיר את התנהגות האנשים הוא יקבל החלטות לא נכונות. המסר חשוב. מוצע לקיים חשיבה עירונית בהשתתפות תושבים, מנהיגי נוער – לגייס אותם שיחשבו על דרכים לשכנע בני נוער. הם יודעים יותר טוב מכולם. העברת מסרים לחרדים – צריך להיעשות עם משרדי פרסום חרדיים. כולם הודו לפרופ` שביט על שנתן לנו צידה לדרך.